82 סיבות לעקוב אחרי העונה הרגילה ב-NBA

 

 

גם השנה  החלטתי לענות לקולות שטוענים כי אין ממש טעם לעקוב אחרי עונת 82 המשחקים של ה-NBA כשאפשר פשוט להתחיל לראות בפלייאוף.
אז כמו שאני תמיד אומר:
א. זה נכון.
ב. איך אתם חיים בכלל בלי זה? הנה 82 סיבות לעקוב אחרי העונה הרגילה ב-NBA.

*אמנם לא הכל רציני, אבל בין הלצה אחת לאחרת, ניסיתי לכסות בנקודות האלה את מירב הסיפורים שלדעתי באמת מעניין לעקוב אחריהם העונה.

** מוזמנים להוסיף את הנק' שפספסתי ומעניינות אתכם.

  1. כי אחרי שנים בהן הייתה פייבוריטית ברורה – העונה הזאת הכל ממש ממש פתוח.
  2. כי לכמה מהקונטדריות הראשיות יש פנים חדשות לגמרי. ממש תרצו להכיר איך הן נראות עד שנגיע למאני-טיים.
  3. כי כולם הספידו את לברון, הוא חוזר מפציעה ויתכן שהוא עם ה-teammate הכי טוב שהיה לו אי פעם (סליחה ווייד)
  4. כי דיוויס חוזר מעונת דרדלה מלאת פציעות בשריר החשק, אחרי זמן רב שלא התעסק בכדורסל ועם הרבה סימני שאלה מעל ראשו, עם ה- teammate הכי טוב שהיה לו (סליחה עמרי כספי). זמן ההוכחות.
  5. כי פרנק ווגל, איש חביב ומאמן סבבה קיבל את המפתחות לסיר הלחץ של לברון. מישהו רוצה לנחש מתי יתחילו השמועות לגבי פיטוריו, בטח כשהעוזר שלו הוא ג'ייסון קיד?
  6. כי לא רק הדרבי של פ"ת חזר, העונה גם הדרבי של ל.א. הולך להיות חם מאד.
  7. כי קוואי לנארד ולוס אנג'לס נשמע יותר לא קשור מאשר ג'יימס הארדן והגנה, ועדיין זו המציאות. מצד שני עם יכולות משחק כאלה אולי לוס אנג'לס זה בדיוק המקום בשבילו

8. כי לא תרצו לפספס את היריבה הראשונה שלא תעבור 70 נק' נגד הקליפרס. נסו לקלוע סל על הרכב של קאווי – ג'ורג' – בברלי – הארל

9. כי זאיון (שרק יהיה בריא).

10. כי הסלטיקס שוב חוזרים לעמדה החביבה עליהם כאנדרדוג. רבים מהם עם המון להוכיח והפעם עם רכז מעולה שאולי הוא גם לא רעל בחדר ההלבשה.

11. כי ג'ייסון טאטום נחשב לפני עונה כאחד הצעירים המבטיחים בכל הליגה, ואחרי שנפל למלכודת הממבה נראה בשנה שעברה כסיוט של דריל מורי מהמיד ריינג'. האם יראה העונה מי הוא באמת?

12. כי בראד סטיבנס עם סיפור דומה לטאטום (רק בלי הממבה בדרך). מהמאמי הלאומי הפך למושמץ התורן. מאזור המאמן הטוב בליגה לסתם עוד אחד. אז אולי העונה נבין מי הוא באמת?

13. כי גורדון הייוורד צריך לחליט אם הוא סיפור של חזרה מפציעה סטייל פול ג'ורג' או יותר כמו גרג אודן.

14. כי קיירי ינסה להסביר לספנסר דינווידי – שהתקבל להארוורד לפני קריירת הכדורסל – ששני קווים מקבילים נפגשים בקצה המגרש של הנטס.

15. כי ספנסר דינווידי מופיע לכל משחק עם נעל אחרת שמעצב בשבילו אומן יחודי, כחלק מפס נעליים שהוא מייצר בעצמו

Spencer Iverson shoes

הנעל של דינווידי בהשראת אלן אייברסון. talkin bout practice??

16. כי בדאלאס מתעוררת יחידת האינטרנשיונאל המעניינת מאז ימי מאנו – פארקר – דנקן. 

17. כי לוקה מתחיל שנה שנייה עם יותר ניסיון, סגל טוב יותר ושאיפות אולסטאר כבר העונה.

18. כי אחד השחקנים המעניינים בליגה גם עבר קבוצה, גם חוזר מפציעה וגם הסיטואציה לגבי התביעה על הטרדה מינית נגדו עוד לא ברורה. פורזינגיס הולך להיות סיפור כל כך מעניין העונה.

19. כי אם לא מספיק שיש שם את לוקה והיוניקורן, השנה הגיע גם הדמות המצחיקה בליגה

20. כי תרצו להיות בשורה הראשונה כשיצא שיר הלל מוצלח כמו "הללוקה".

 

21. כי טרה יאנג וקאם רדיש ירצו להוכיח עם אטלנטה שיתכן ששנייהם יחד>>לוקה, והטרייד שכולם צחוק עליו לא היה כזה מופרך אחרי הכל.

22. כי וינס קרטר עדיין משחק כדורסל בליגה, בגיל 42!

23. כי ג'ו ג'ונסון חזר לליגה בגיל 38 ואחרי עונה בביג-3 – בדיוק כמו שחולם חברו לשעבר בפיניקס – אמארה סטודמאייר

24. כי נראה שירון טלפז חזר אלינו לעמדת הפרשנות באופן קבוע שזה לא רק נוסטלגיה אלא גם איכות. עכשיו מחכים לרונן גורביץ'  (ובהזדמנות זו  – אביע צערי על לכתו של אריק הניג ז"ל).

25. כי הארדן וראסל באותה קבוצה עם כדור אחד – שזו עוד סיטואציה של תאונה לנגד עינינו או שגשוג סקסי. 

26. כי ראסל ווסטברוק ינסה להאריך את שיא עונות הטריפל דאבל הרצופות ל-4.

27. כי ג'יימס הארדן יגיע גם לעונה הזו עם מהלך חדש, ולא תרצו לפספס שום דיון לגבי האם זה צעדים או לא

28. כי סטף קרי שוב חוזר לעמדת האנדרדוג, ועוד אפילו יותר מלפני החתימה של דראנט, בשל העדרו של קליי, יצטרך לקחת על עצמו כל מה שאפשר, בדיוק כמו שקיווינו לפני עידן דוראנט. האם זה יביא לעונת אפית של מלך הסלים, MVP, ופלייאוף בקלות, או שהעומס יכריע, פציעות ואכזבה רבתי? 

29. כי לא בטוח כמה הזדמנויות עוד יהיו לנו לראות את דיאנג'לו ראסל במדי גולדן סטייט, וזה יהיה ניסוי מעניין.

30. כי יש מצב ש דריימונד יתחיל ללמוד יוונית כדי לחזר אחרי יאניס.

31. כי לפליקנס יש קבוצה חדשה מהניילונים, לא רק הרוקי ההוא, גם שילוב של צעירים כלונזו (והאבא) ואינגרם, בשילוב עם וטרנים כמו רדיק והולידיי. לאן החבורה הזאת יכולה להגיע במערב הצפוף?

32. כי לא תרצו להחמיץ את הנעל הראשונה שזאיון ווילאמסון ינפץ כדי לעשות עוד פרסומת מעולה לנייקי

33. כי לא תרצו לפספס את ההזדמנות הראשונה הראשונה להגיד "אמרתי לכם שהוא לא יהיה כזה גדול" 

34. כי תרצו להיות שם בפעם הראשונה שיתחילו השמועות על חזרה משוערת של דוראנט קצת לפני הפלייאוף.

35. ואז את ההכחשות הנמרצות.

36. ואז את החזרה שלו ממש קצת לפני הפלייאוף.

37. כי מתישהו גם קיירי ודוראנט יאשרו לנטס לספסל את דיאנדרה ג'ורדן ולפנות מקום לג'ארט אלן הנהדר.

38. כי יודוניס האסלם הוא רשמית המעודד/ת היקר/ה בהיסטוריה

39. כי תרצו להיות באיזור כשג'ימי באטלר ילך מכות עם גוראן דראגיץ' במהלך אימון של ההיט.

40. ועוד יותר כשסטיבן אדאמס יאבד את זה עם כריס פול.

41. כי ממש לא תרצו לפספס את השלשה הראשונה של בן סימונס ב-NBA.

42. ועוד פחות את התגובה של ג'ואל אמביד בטוויטר לשלשה הזאת.

43. כי יהיה מרתק לראות איך כוכבים יחזרו מהפציעות הארוכות שהשביתו אותם – אולדיפו ופורזינגיס למשל.

44. כי ביטלו את השידורים ב-TNT של "שחקני עבר בלבד"

45. וג'ף ואן גאנדי הוא עדיין האיש הכי מצחיק בטלוויזיה.

46. כי זה אופנתי לחשוב שטורנטו הולכת לאחת ההתרסקויות המופלאות של אלופה בשנה שאחרי, אבל נדמה לי שלפסקאל סיאקם יש תכניות אחרות. האם הוא הולך להיות אולסטאר השנה?

47. כי הג'אז הולכים להיות הפתעת העונה, לדעתי טופ 2 במערב.

48. כי אי אפשר להוריד את העיניים מהג'וקר מדנבר.

49. כי כשתפתחו את העיניים באזור אפריל ותגלו שהספרס שוב בפלייאוף תרצו להבין מה קרה הפעם.

50. כי דג'ונטה מארי חוזר מפציעה ואולי השנה יעשה את הפריצה הגדולה, אפילו לכיוון אולסטאר?

51. כי באדי הילד ודארון פוקס צריכים להוכיח שעונה שהיא לא בדיחה עבור הקינגס, לא הייתה פאוזה קומית.

52. כי דמיאן לילארד שוב פותח עונה כאנדרייטד, עם קבוצה ששמים מעלייה סימני שאלה לפלייאוף – אוי איך הוא אוהב.

53. כי אפילו אתם לא תצליחו לנצח את ג'ון וול בתחרות "איך לבזבז לקבוצה את כל הכסף בזמן שאני בגבס".

54. כי גם כשהוא בקבוצה גרועה, בראדלי ביל שחקן נהדר. ולכו תדעו, אולי בסוף העונה הוא לא יהיה בקבוצה גרועה.

55. כי רק כמות העיתונאים מיפן שילוו את הרוקי רוי האצ'ימורה יכולים למלא אולם שלם. והוא באמת שחקן ששווה לעקוב אחריו.

56. כי לכרמלו אנטוני עדיין אין קבוצה, אבל חברים שאומרים שיש לו מקום לא רק בליגה אלא גם בנבחרת ארה"ב יש רבים. מעניין מי מהם היה אשכרה לוקח אותו לקבוצה שלהם.

57. כי היום בו איגי יועבר מהגריזליס לקבוצה האמיתית שלו העונה, עשוי להיות היום שבו האליפות תוכרע.

58. ובאופן כללי לא תרצו לפספס איזשהי פצצה באמצע הלילה שאף אחד לא ציפה לה חוץ מווג' (Woj Bomb)

59. כי התמונה של דווין בוקר עם כדור המשחק בו קלע 80 נק' והסאנס הפסידו 30 הפרש זו תמונה חשובה להבנת המצב.

60. כי לאורי מרקאנן הוא הרבה יותר טוב ממה שנדמה, ועוד עשוי לסחוב את הבולס לפלייאוף (לא שבמזרח זה כזה עניין).

61. כי מרקל פולץ מתחיל עונה בקבוצה בלי הרבה מדי ציפיות ולחץ – אולי שם הוא יזכר שפעם הוא היה שחקן כדורסל. ואפילו אחד כזה שהיה פוטנציאל ל-franchise player.

62. כי אורלנדו אולי פתאום יפתחו ציפיות כשהם יבינו שיש שם חומר שחקנים סופר מעניין עם ארון גורדון (אולסטאר העונה?), ווץ' (אולסטאר העונה?), פורנייה ועוד רבים וחביבים? 

63. כי לכו תדעו אילו עוד חיקויים מעולים יצוצו העונה

 

64. כי דן גילברט בטח עדיין תוהה איך נשאר בלי לברון, עם קבוצה גרועה ועדיין עם סך המשכורות החמישי (!)) הכי גבוה בליגה

65. כי יאניס מגיע עם ניסיון של עוד שנה, עם הבלחות של קליעה מבחוץ בפלייאוף הקודם ואחרי שזכה ב-MVP רק משהו אחד לנגד עיניו – אליפות. אי אפשר לחכות ולראות מה הוא יביא לעונה הזאת ולאן הוא עוד יכול להשתפר.

66. כי ברוק ורובין לופז – החנונים המצחיקים הגדולים בעולם –  יהיו צמד תאומים שישחקו יחד באותה קבוצה וזו תהיה אחלה הזדמנות לשאלות טריוויה בנושא. 

67. כי גם השנה ניקולה וויצ'יץ' יקפוץ לבקר את דראגן בנדר, הפעם במילווקי, כדי להוכיח שהוא שחקן NBA לגיטימי. ולפי משחקי ההכנה יש מצב שבסוף הוא עוד יצחק על כולנו?

68. כי קרל אנתוני טאונס עשוי להתחיל להתחרט שהאריך חוזה עד 2024,ושוב לא תהיה הזדמנות לראות אותו אחרי שהעונה הרגילה תסתיים.

69. כי אנדרו וויגינס ירצה להוכיח לטאונס ש…טוב עזבו, לא משנה.

70. כי קווין לאב וכריס פול הם רק חלק מכמה שחקנים שכנראה לא יסיימו את העונה בקבוצה הנוכחית שלהם ויכולים להיות game changers.

71. כי התחרות (החיובית והמפרגנת), שיתופי הפעולה וכמות הפודקאסטים שמפיקים אתרי ה-NBA בעברית תגיע לשיאה.

72. כי נרצה להכיר יותר טוב את החברים הפוטנציאליים לקבוצה הבאה של דני אבדיה. (טפו טפו,בלי עין הרע).

73. כי העונה למג'יק ג'ונסון יהיה המון זמן ציוצים. וכידוע אסור לפספס את התובנות החשובות שהוא מצייץ.

 

74. כי מ-24 אולסטארים במשחק של 2017, 16 (!) החליפו קבוצה. זה חייב להיות מעניין איך הם נראים במקומות חדשים.

75. כי יש סיכוי שזו תהיה תחרות ההטבעות הגדולה ביותר במאה ה-21 (לאבין, גורדון וזאיון?)

76. כי בכל שנה מגיע המחזור של הכריסמס – השנה יש לנו באקס – פילי, יוסטון – ווריירס ודרבי בסטייפלס סנטר.

77. כי עוד לא התחילה העונה וכבר דריל מורי הספיק להסתכסך עם כל סין. ברצינות, עם התגובה של לברון, הציוצים של אנס קאנטר, כבר הרבה זמן שהליגה לא היתה כ"כ מעורבת בעניינים שמחוץ למשחק. 

78. כי כל שנה זו הזדמנות לגלות לצופה צעיר שפי.ג'יי טאקר, שסרב הקיץ לנבחרת ארה"ב, אשכרה שיחק בחולון לפני 12 שנים.

79. כי טאקו פול בטוח יעשה פרסומת למאכל מקסיקני (רמז: לא בוריטו)

80. כי כשיתחילו לצאת סרטוני GOZ, תרצו לדעת על מה הם צוחקים שם.

81. כי עברו 25 שנה מאז שמישהו זכה גם ב-MVP וגם ב-DPOY. השנה יש שניים, יאניס ואמביד, שמאיימים על ההישג הזה.

82. כי באמת כבר שנים, לא היתה עונה כ"כ פתוחה ומרתקת כמו זאת שנפתחת השבוע. או כמו שהוגדר באחת מכתבות הפתיחה – העונה הזו היא מוצר שגם איש המכירות הגרוע ביותר לא היה מתקשה לשווק. 

לחיים!

 

 

 

 

 

 

 

פורסם בקטגוריה NBA | כתיבת תגובה

The gladiator who chose life

Rose Gladiator

I made a vow that I was done backing and defending Derrick Rose. I was done following his progress, done expecting his return to greatness with every game and definitely done writing about him. But alas, after breaking my heart time and time again, here I am again, protecting the bleeding Bull who once again found himself in the cross fire for, you guessed it, his injuries.

 A few days ago the former MVP said the following on the record: “I know a lot of people get mad when they see me sit out or whatever, but I think a lot of people don’t understand that when I sit out, it’s not because of this year. I’m thinking about long-term,” he said after Tuesday’s practice. “I’m thinking about after I’m done with basketball having graduations to go to, having meetings to go to. I don’t want to be in my meetings all sore or be at my son’s graduation all sore just because of something I did in the past.“

 Rose has taken a fair bit of criticism for the time it has taken him to recover from two knee surgeries that caused him to miss almost two entire seasons. Even though the doctors considered him healthy, Rose chose to rest until he felt 100% healthy. His recent comments have reignited the doubts whether Rose’s commitment to the Bulls and to basketball is as deep as could be expected from a superstar of his caliber and with his salary.

 Charles Barkley was very critical of Rose, calling his comments “stupid”. Sir Charles explained that people like him, who came from poor backgrounds and could now afford lives of luxury, understand that there is a price to pay for the lifestyle upgrade and that price includes sacrificing your body as a professional basketball player. Shaquille O’neal agreed with Barkley and said that he was taught that “if you can walk, you can play”.

 For us, the fans, “fighting for the ball” or “playing your heart out” are common phrases on our imaginary battlefield of basketball, but for the players in the NBA this is real life. Boxers are not the only athletes whose professional careers can handicap them for life. It happens to athletes in any sport, from floor gymnists to basketball players. So, if an NBA player is concerned about having to hobble for the second half of his life, how justified are we in criticizing him?

 As much as it hurts us to believe that our superstar does not place taking a championship above absolutely anything else in life, Rose is entitled to live, and play out his career, as he chooses. Moreover, and perhaps this is the part that infuriates us more than anything, he is also entitled to admit that that’s what he chooses. He could have easily just settled for saying he needed to rest for a few games or just not say anything. That way we at least wouldn’t feel so “betrayed”. But Rose chose to share his truth with us, and in age where truth often feels like it is in short supply, is that so bad?

 An athlete’s traits go well beyond his 10M dash record or his FT%, and anyone who signs Derrick Rose needs to consider his choices for dealing with injuries too. The problem is that in this case Rose was signed to a 5-year $94M deal and so his choice seems like a brutal disrespect to his employer. On the other hand, now the cat is out of the bag and Rose has to consider that his remarks will be considered in any future contract negotiations too. As long as there is someone willing to pay Rose these sums, it’s hard to say he is doing anything wrong.

 The great Roman gladiators entertained the masses in fights to the death. They often paid with their lives, simply for lack of any other choice. Modern day gladiators duel it out on the courts, and Derrick Rose is a gladiator who does have a choice. His choice is to continue to live even after his playing career.

A gladiator who chose life – what the hell?

פורסם בקטגוריה NBA | עם התגים , | כתיבת תגובה

הפלייאוף כאן – הכיף מתחיל!

משנכנס אפריל מרבין בשמחה. אחרי עוד עונה עמוסה, עם הרבה סטטיסטיקות, דרמות, פריצות, סיפורים הוליוודיים ופציעה אחת גדולה הגענו לשלב הכיפי באמת. השלב בו אנחנו מגיעים לעבודה עם עיניים אדומות והבוסים שלנו מתחילים לתהות לגבי יכולות האבחנה שלהם בראיון העבודה. השלב בו מצד אחד אנחנו מתפללים לכמה שיותר משחקים מכריעים אבל מצד שני, המחיר האישי –  כל משחק שביעי ומכריע מקרב אותנו עוד טיפה למדרגות הרבנות. הפלייאוף כאן!

אז קצת לפני שהפלייאוף  מתחיל בשבת בלילה, כולם כבר מתחילים לזרוק את הניחושים שלהם: מי יצליח? מי יחנק? ומי יפתיע את כולם?
אז לפניכם כל הדברים החשובים שעומדים לקרות לנו עד שאוקלהומה תוכתר כאלופת ה-NBA.
חושבים שאני חולם בהקיץ? קדימה, ספרו מה ההימורים שלכם.

West

אוקלהומה סיטי ‭- (1)‬ יוסטון רוקטס (8)

פינת הפיקנטריה: מה יכולנו לבקש יותר מזה? אחרי המעבר (הבעיטה) המפתיע של ג'יימס הארדן, האיש והזקן מהת'אנדר לרוקטס? כמה אדיר זה שסדרת הפלייאוף הראשונה שלו כסופרסטאר תתחיל דווקא מול צמד החברים שלו, דוראנט ו-ווסטברוק, שגם להם יש המון מה להוכיח.
מעבר לזה מדובר בשתי קבוצות מאד התקפיות שפשוט כייף לצפות בהם.

ההימור שלי: רק קצת חבל, שלא נראה שיהיה כאן ממש כוחות. 4:1 אוקלהומה.

מתי מתחילים?: בין ראשון לשני, 21.4.

סן אנטוניו ספרס (2) – ל.א לייקרס (7)

פינת הפיקנטריה: אחרי הסיום הטראגי כ"כ של קובי אבל השמח עם הכניסה לפלייאוף של הלייקרס, כבר אי אפשר לחכות כדי לגלות את המשך התסריט. עם כל המילים היפות שנזרקו אחרי הפציעה בין קובי לדוויט הווארד ופאו גאסול, ברור לכולם שזו ההזדמנות שלהם להוכיח שהם יכולים להיות גדולים בזכות עצמם. אחרי הביקורת המרומזת (והמרומזת פחות) שהטיח בהם השנה בראיינט, הם לא יוותרו על הזמנות כזאת כ"כ בקלות.
מצד שני עומדת הקבוצה היציבה של קואץ' פופוביץ', שמשחקת ביחד כבר למעלה מ-900 שנה. יהיה מעניין!

ההימור שלי: אולי ההימור הקשה ביותר לסיבוב הראשון. הראש אומר ספרס. הלב רוצה המשך סיפור הוליוודי. אני עם הלב – 4:2 לייקרס.

מתי מתחילים?: בין ראשון לשני, 21.4.

 דנבר נאגטס ‭- (3)‬ גולדן סטייט ווריורס (6)

פינת הפיקנטריה: עוד סידרה מלאת שמחה. לטעמי שתי הקבוצות המרעננות של הליגה, ראש בראש. מצד אחד דנבר הדינאמית. אמנם פציעות בסיום העונה (בעיקר גלינארי) מוצאות אותה במצב לא אופטימאלי אבל עם האולם הכי ביתי ב-NBA ועם טיי לאוסן ואיגודלה נראה שהיא תגיע רחוק. מצד שני הוורירס עם סטפן קארי שהולך ומזכיר לי יותר ויותר את רג'י מילר הגדול, יחד עם צוות מסייע מאד מהנה מבטיחים סידרה מעולה.

ההימור שלי: אני אלך על הפתעה נוספת. 4:2 לגולדן סטייט.

מתי מתחילים?: בין שבת לראשון, 20.4.

ל.א. קליפרס (4) – ממפיס גריזליס (5)

פינת הפיקנטריה: כ"כ הרבה שנים הקליפרס היו הבדיחה הגדולה, לא רק של הליגה אלא של אמריקה כולה. השנה זו ההזדמנות שלהם להתחיל לצחוק על כולם חזרה עם קבוצה אטרקטיבית. מולה קבוצה עיקשת וקשוחה שנתנה עונה מעולה. יהיה צמוד.

ההימור שלי: 4:3 קליפרס.

מתי מתחילים?: בין שבת לראשון, 20.4.

East

(1) מיאמי היט – (8) מילווקי באקס

פינת הפיקנטריה: אם להודות על האמת אין המון. לכולם נראה כאילו מיאמי תטייל לגמר מבלי להזיע מדי במזרח. לא נראה שמילווקי תהיה הקבוצה שתפריך את המחשבה הזאת

ההימור שלי: 4:0 מיאמי.

מתי מתחילים?: בין ראשון לשני, 21.4.

(2) ניו יורק ניקס – (7) בוסטון סלטיקס

פינת הפיקנטריה: אחחח, איזה סידרה מצפה לנו. הזקנים נגד הזקנים מאד. שתי קבוצות עשירות במסורת אדירה, קהל משולהב וכוכבים גדולים. ואם כל זה לא הספיק, אז אחרי הסכסוך המתוקשר בין כרמלו לגארנט, עכשיו יש גם דם רע בין השחקנים. יותר מזה?
נראה שניו יורק תגיע לאן שכרמלו יקח אותה. אני תמיד הייתי בדעה ש"מלו" הוא ילד מגודל שכל מה שמעניין אותו זה לקלוע. שחקן שמשחק קבוצתי הוא ממנו והלאה ולכן לאליפות הוא לא יסחוב אף קבוצה. יכול להיות שהשנה הוא יתחיל להראות שאין לי מושג.

ההימור שלי: 4:3 ניקס.

מתי מתחילים?: בין שבת לראשון, 20.4.

(3) אינדיאנה פייסרס – (6) אטלנטה הוקס

פינת הפיקנטריה: הגענו לסידרה של שתי הקבוצות שמזכירות לנו שכדורסל הוא קודם כל משחק קבוצתי. מי שלא ראה את אינדיאנה השנה יתקשה להבין מה הם עושים במקום השלישי במזרח, בלי כוכבים גדולים. עם כל הכבוד לקפיצה הגדולה של פול ג'ורג' שמבחינתי הוא השחקן המשתפר של השנה, או לרוי היברט, דיוויד ווסט וחבריהם, לולא הקבוצתיות התוצאות לא היו קרובות למה שהם השיגו השנה. האמור נכון גם לגבי אטלנטה. מאמני הקבוצות פרנק ווגל ולארי דרו יגיעו לאן שהמרקם הקבוצתי יקח אותם. ולא הייתי מזלזל בערכו של מרקם קבוצתי. בעיקר באינדיאנה.

ההימור שלי: 4:3 אינדיאנה.

מתי מתחילים?: בין ראשון לשני, 21.4.

(4) ברוקלין נטס – (5) שיקגו בולס

פינת הפיקנטריה: עוד סידרה מאד מעניינת. מצד אחד האחות הקטנה מברוקלין שכולם מעוניינים לדעת כמה רחוק היא יכולה להגיע. הקבוצה שנבנתה בצד האחר של ההדסון מלאת פוטנציאל,אך כדי להצליח בפלייאוף צריך גם ניסיון ומסורת, כך אומרים. היא תנסה להראות שלא בהכרח זה המצב. מהצד שני, שיקגו, הקבוצה שעברה טלטלות אינספור ועל הדרך שעשתה מגיע לה צל"ש. ואם יש רק סיכוי של אחוז אחד שנראה את דרק רוז משחק השנה אז בכלל יש למה לצפות. הלוואי. בכל מקרה, פוטנציאל ליופי של סדרה.

ההימור שלי: 4:2 שיקגו.

מתי מתחילים?: בין שבת לראשון, 20.4.

בבראקט למטה תוכלו למצוא את ההימורים שלי לכל הפלייאוף.
כאמור – ההימור שלי לאליפות הוא על אוקלהומה. אולי זה כי אני מסונוור מחוסר אהדה ללברון והמיאמי שלו, אולי זה כי דווקא השנה יש פייבוריטית כ"כ ברורה ואולי זה כי אני ממש רוצה. אבל זה הניחוש שלי:

Bracket
אז מה הניחושים שלכם? שתפו ונראה מי היה הכי קרוב.
והכי חשוב- שיהיה הרבה הרבה כיף!

הפוסט פורסם גם באתר "דה באזר".
בדף הפייסבוק תוכלו למצוא את הסקר עבור העולות לסיבוב השני – מוזמנים להצביע!

 

פורסם בקטגוריה NBA, כדורסל, פלייאוף 2013 | עם התגים , , | כתיבת תגובה

החידון התנ"כי של הספורט הישראלי- ספיישל עצמאות

לטלוויזיה הממלכתית יש את החידון התנ"כי. לערוץ 24 יש את מצעד המוזיקה המזרחית. ומה יש לנו אוהבי הספורט? 
אז לכבוד יום העצמאות חיברנו חידון תנ"כי על היסטוריית הספורט הישראלי לדורותיו. כמו שתשימו לב השאלות (ולעיתים גם התשובות) לא בהכרח לוקחות את עצמן בכובד ראש, אחרי הכל מטרת העל ביום העצמאות היא לעשות הרבה כייף. ולנוח קצת מכל הבשר.
למטה בהמשך מופיעות גם התשובות. וגם אם ידעתם את התשובה בעצמכם, נמליץ לתת שם מבט למציאת אנקדוטות משעשעות.

בהצלחה!

חידון33

  •     1. מי מצמדי החברים הבאים עשוי לבלות במנגל משותף?

א.      סמי בכר – מאיר טפירו

ב.      אברהם גרנט – שלמה שרף

ג.       שחר צוברי – נמרוד משיח

ד.      יוסי אבוקסיס – דרור קשטן

2. איזה מהאמירות הבאות הוא לא חלק מנאום חוצב להבות של איש ציבור בספורט ישראלי:

א.      תרקדו, תהיו מבסוטים תדליקו מנגלים, אתם שונאים אותי כי אני לא סופר אתכם"

ב.      "הייתי קוראת לזה פיגוע ספורטיבי".

ג.       "אני לא מאמין בדיינים, יש רק דיין אחד – בורא עולם".

ד.      " הקהל מתבקש להירגע, כאן זה לא מגרש כדורגל"

3. מיהו הזמר שיהיה המאושר ביותר (ככל הנראה) בסוף עונת הכדורגל?

א.      צביקה פיק

ב.      זאב נחמה

ג.       אריק אינשטיין

ד.      אייל גולן

4. מי מהבאים איננה פנינה ספרותית של המשורר, הוד אווירוניותו, אלון מזרחי:

א.      "אני רוצה לשחק או באירופה או בספרד."

ב.      "יש לי כל שני משחקים ממוצע של שער למשחק."

ג.       "קבוצה של חוטבי עצים ושואבי מים"

ד.      אין לי מה להוכיח והוכחתי את זה היום על המגרש."

 5. איזה מהבאים לא עוסק בספורט?

א.      אזרח אמריקאי

ב.      האח של דריקס

ג.       בית שאן סרט מלחמה

ד.      הפרויקט של רביבו

  •      6. איזה מהבאים הוא לא מקרה מציאותי בו התברכנו באולימפיאדה:

א.      אצן שעלה למסלול ללא נעליו.

ב.      שחיין שעלה למשחה עם הכובע עליו מוטבע שם חבר לנבחרת.

ג.       זוג מחליקים על הקרח שנתפסו באקט מיני בשרותי הכפר האולימפי.

ד.      שדרן ספורט שמקריא הודעות SMS מצופיו, ובניהם מצופים כמו עמית רומם ונגסת בגמבה.

  7. מיהו  יוצא הדופן:

א.      היונה

ב.      השועל

ג.       העיט

ד.      היהלום

  8. מי מהבאים לא כיכב על מגרשינו, בקבוצה ישראלית:

א.      המשוגע

ב.      הפנתר הוורוד

ג.       השריף

ד.      אקס – מן

  • 9. מי מהבאים הוא לא שיר אליפות:

א.      ירוק בעיניים

ב.      צהוב עולה זה מכבי

ג.       אריות יהודה

ד.      הכח זהו כח

  •     10. למי יש יותר מדליות באמתחתו:

א.      לג'ודו הישראלי

ב.      לכדורגל הישראלי

ג.       לשיט הישראלי

ד.      לגל פרידמן

  • 11. מהי תכנית הספורט שהחזיקה הכי הרבה שנים.

א.      שירים ושערים

ב.      צעד וחצי

ג.       בסלון עם האווירון

ד.      הדקה ה-91

  •  12. איזה מהפרשות אינה קשורה לספורט הישראלי:

א.      קשירת שרוכים במהלך מכריע את גורל האליפות

ב.      אכילת פיצה משותפת בין יריבים (כביכול) לפני משחק קובע.

ג.       נערות ליווי לפני משחק בינלאומי חשוב

ד.      קפטן קבוצה בוגד באשתו עם אשת חברו לנבחרת.

  • 13. מי מהצמדים הבאים לא היה מעורב במריבה בדרבי תל אביבי?

א.      גיא פניני ומתן נאור

ב.      שמואל נחמיאס ואולי פרי

ג.       לבאן מרסר ותומר שטיינאהור

ד.      מוטי ארואסטי ומייק לארגי

  • 14. מי מהבאים אינו עסוק בשליטה בכדורגל הישראלי:

א.      גיא לוזון

ב.      עמוס לוזון

ג.       אבי לוזון

ד.      אלי לוזון

  • 15. על שום מה כונתה הדחתה של מכבי חיפה מאירופה בעונת 2001/2002 ״פרשת הפקס״?

א.      מבקיע שער ההדחה מקבוצת האקה הפינית חגג לאחר ההבקעה בריקוד שהזכיר לרבים פעולת שליחת פקס

ב.      מכשיר פקס תקול גרם להפסקת חשמל באצטדיון בעת ספיגת שער ההפסד.

ג.       פקס מזויף הודלף לעיתונאי בו נחשף לכאורה ניסיון של מכירת המשחק מצד גורם בכיר במכבי חיפה .

ד.      שיתופו במשחק שלא כדין של אחד משחקני חיפה בעקבות קשיים בהבנת הנקרא של פקס רשמי מאופ״א.

  • 16. מי מהפרשנים עסק באופן מקצועי בתחום עליו הוא נותן לנו את תובנותיו:

א.      שגיא כהן

ב.      משה פרימו

ג.       משה גרטל

ד.      אלי סהר

  • 17. מיהו הצמד שיכול לדבר גם על נושאים שאינם קשורים לספורט בבית:

א.      גל מקל ודניאל סימס

ב.      אפי ודרורה בירנבוים

ג.       אירנה ואולגה לנסקי

ד.      מיקי וניב ברקוביץ'

  •     18. מי מהבאים היה באמת ובתמים ולא רק כשמועה בלתי מבוססת מועמד ראשי לאמן בקבוצה גדולה בשנתיים האחרונות:

א.      אברהם גרנט

ב.      אברהם גרנט

ג.       אברהם גרנט

ד.      אברהם גרנט

ה.      אף תשובה אינה נכונה

  • 19. את מי ברשימה שחר פאר לעולם לא תבחר למשחק זוגות:

א.      אנדי רם

ב.      יוני ארליך

ג.       יוליה גלושקו

ד.      דניז חזניוק

אז כמו ששמתם לב, מופיעות כאן 19 שאלות. את השאלה ה-20 , כל אחד מכם מוזמן להוסיף בעצמו, בהתאם לתחום שחסר לו ברשימה.
אז מה נותר לאחל למדינתנו? שיהיו לנו עוד שנים של אירועים מביכים, משעשעים, היסטוריים וכן, גם קצת הישגים, והעיקר שנמשיך ליהנות מהדבר הזה שמעסיק אותנו כ"כ הרבה – הספורט הישראלי.
חג שמח!

עצמאות

ועכשיו, לתשובות…

 התשובות

  •     1. תשובה ד. מאיר טפירו עוד לא התאושש ממה שעשה לו סמי בכר. אברם ושלמה נראים כמו מקרה אבוד. כך גם צוברי ומשיח. אבל דווקא הריב המתוקשר של דרור קשטן ויוסי אבוקסיס הסתיים בסופו של דבר בצורה יפה. וגר זאב עם כבש.
         2. תשובה ד. את אימרות 1 ו-3 הציג לא אחר מיו"ר ההתאחדות הג'נטלמן שלנו. את האמירה השנייה הנפיקה שרת הספורט  חובבת הפודיומים, לימור לבנת. דווקא הציטוט השלישי נאמר במהלך משחק כדורסל נשים ע"י הכרוז המשולהב.
         3. תשובה ב. צביקה פיק הוא עם נתניה, אריק הוא אדום ידוע. עד שמרמורק של אייל גולן תיקח אליפות יקחו עוד כמה שנים, אבל השנה זו הולכת להיות השנה של זאב נחמה, אתניקס והצהובים שלהם (ועוד ביצוע אלמותי, לא לפספס).
        4תשובה ג. אמנם גילי לנדאו ניחן ביכולות הנפקת פנינים בלתי מבוטלות אבל גם הוא לא יכל להגיע לרמות של המשורר הלאומי של הכדורגל הישראלי, אלון מזרחי.
        5תשובה ד. לא מעט סרטי ספורט נעשו בהיסטוריה הקצרה של מדינתנו. לאלו שהוזכרו צריך להוסיף לפחות גם את "מלך הסלים" עם דובי גל בתפקיד חייו. הפרוייקט של רביבו עוסק בכמה דברים חשובים, אבל ספורט ישראלי הוא לא אחד מהם.
        6. תשובה ג. עד כמה שזה עשוי להשמע מציאותי, את תשובה ג' דווקא המצאנו. השאר אמתיים לגמרי.
        7. תשובה ב. היונה הוא נדב הנפלד. העיט זהו מוטי קקון והיהלום הוא יוסי בניון (או בעצם שלום תקווה?). כולם ספורטאים מחוננים. השועל הלא הוא אילן, מתמקד יותר בתחום העידוד.
        8. תשובה ד. מייק "המשוגע" קרטר עשה חייל בהפועל חולון. באק "הפנתר הוורוד" ג'ונסון ו"השריף" דיוויד ת'רדקיל הרימו את הקהל באוסישקין ז"ל. "האקס – מן"  אקסבייר מקדניאל, לצערנו הרב, מעולם לא שיחק בארץ. רק ב-NBA.
        9. תשובה ג. הרבה שירים נחרטו בזיכרונותינו במהלך השנים כקשורים ישירות עם הכדורגל שלנו. ירוק בעיניים היה גדול. גם שיר הדאבל של אריק אינשטיין, וכמובן הכח של הכח. אבל רק אריות יהודה הוא שיר זכייה בגביע. ולכן הוא התשובה הנכונה.
       10. תשובה א. אז אמנם השאלה מבלבלת, בכל זאת, הכדורגל שלנו כבר הביא אינספור הישגים, אבל לא, עם 0 המדליות האולימפיות שלו אפילו את גל פרידמן הוא לא עוקף. כי יש לו 2. מי שכן הוא ענף הג'ודו לו כבר יש 3. מעצמה כבר אמרנו?
       11תשובה א. בלי להרגיש, נראה ששירים ושערים הייתה אתנו תמיד. ואכן, היא כאן כבר מעל 40 שנה. נוסטלגית כתמיד.
      12. תשובה ד. נערות ליווי לפני משחק מכריע? צ'ק. לאכול פיצה עם היריב לפני משחק אליפות? צ'ק. וכמובן לקשור שרוכים בדקה האחרונה במהלך מכריע של האליפות- צ'ק. דווקא ג'ון טרי, שבגד עם אשתו של ווין ברידג' הוא עדיין לא משלנו. עוד יש לאן לשאוף.
      13תשובה א. אמנם גיא פניני הספיק לריב בערך עם כל מי שפגש בדרכו, אבל הפעם הוא חף מפשע. האחרים דווקא הציגו קרבי אגרוף מרשימים לאורך השנים בדרבי.
       14. תשובה ד. לפחות עד כמה שידוע לנו, הזמר אלי לוזון לא מתכנן להשתלט על הכדורגל בארץ. מה שלא ממש אפשר להגיד על שאר התשובות.
       15תשובה ד. על אף האפשרויות ה"מבלבלות" לצערינו התשובה הנכונה היא זו המציגה את האדמינסטרציה שלנו שוב, באור לא מי יודע מה. אז יש אוי דוידוביץ', ויש אוי וואליד באדיר.
       16. תשובה ג. משה גרטל, האיש שהנפיק לנו כבר אינסוף ציטוטים בלתי נשכחים, הוא היחיד מהחבורה שבאמת מתחרה בתחום, ואף מחזיק במספר שיאים באליפויות מסטרס וספורטיאדות.
       17תשובה ב. מקל הוא בן זוגה של דניאל, הבת של וילי. אולגה ואירנה הן אמנם אם ובתה, אך בזמנם הפנוי הן גם מתחרות על אליפות ישראל בריצות המהירות. דווקא דבורה, שנראה שלפעמים דומיננטית בשיטות האימון של אפי יותר מסגל שחקניו, לא באה מהתחום הספורטיבי.
       18. תשובה ה. אחרי כותרות חוזרות ונשנות בקשר לכל קבוצה שרק אפשר לחשוב, אפשר להגיד בוודאות דיי גבוהה שתשובה ה' היא הסבירה מבין האופציות.
       19תשובה ד. אחרי התקרית המתוקשרת שהתחילה בראיון שנתנה חזניוק והמשיכה בתגובה של פאר, כנראה ש-BFF  הן כבר לא יהיו.
  • *  תודה לליאור, תומר אייל ואחרים שתרמו מידיעותיהם.
    אם אהבתם, תנו ב-like,  אם ממש אהבתם תנו ב- share. לעמוד הפייסבוק.
פורסם בקטגוריה חידות, יום העצמאות, ספורט | עם התגים , , , | 8 תגובות

עונת המלפפונים 13: אין בושה, אין ביקורת

 שיפוט זהו מקצוע מאד כפוי טובה. כשאתה טוב פשוט לא מדברים עלייך, וכשאתה טועה כדאי לך לרדת למקלטים. התקשורת יודעת לקרוע את השופטים כשהם טועים. אז למה מי שיוצא נגדם בצורה מגוחכת זוכה ליחס הרבה יותר עדין?
וגם, פיני מספר לנו שמכבי לא שיחקו טוב נגד ריאל – מזל שאתה פה.
וקבלו אותה, היא חזרה, הליגה הישראלית בכדורסל שוב כאן – וכרגיל כשהיא משוחקת ולא שובתת, היא לא מעניינת כמעט אף אחד.

מפסידים חסרי בושה

כשאנחנו נתקלים בשיפוט רע, המדיה מיד מוצפת בגינויים מכל עבר. חבל שהמצב מאד שונה כשנתקלים באמירות שערורייתיות נגד השופטים. בימים האחרונים, בעקבות אירועי הספורט הרבים שמציפים אותנו יצא לי להיתקל בתופעה מטרידה. מפסידים רעים (bad losers , באנגלית זה נשמע הרבה יותר קליט) זה משהו שעצוב לראות. אבל מפסידים שקרנים מרגיז עוד הרבה יותר. קרלו אנצ'לוטי, מאמנה של פאריז סאן ז'רמן הראה בשבוע שעבר ג'נטלמניות מהי, כשיצא נגד השיפוט במשחק הראשון ברבע הגמר בין קבוצתו לברצלונה. טענתו של אנצ'לוטי הייתה נגד שריקת הפנדל לרעת קבוצתו שנשרק לטענתו עקב טעות שופט קשה. זאת, אחרי שמה שבאמת קרה במהלך המשחק הוא שהפנדל שנשרק היה מוצדק מעבר לכל ספק סביר לכל עין אובייקטיבית, או שאינה כזאת. אנצ'לוטי אגב, לא טרח לציין כי במהלך אותו משחק קבוצתו נהנתה משער שוויון ממצב של נבדל ברור. ברור עוד יותר מנכונות הפנדל.
כמה חסר בושה צריך להיות כדי לצאת ממשחק שבו זכית מההפקר בזכות השופט ולהתלונן על מהלך שנשרק בצדק מוחלט?

אז מה אתה אומר מר אנצ'לוטי? לא פנדל?

אז מה אתה אומר מר אנצ'לוטי? לא פנדל?

פחות או יותר באותו זמן, אחרי משחק דרמטי ביותר אך מלא טעויות שיפוט מחפירות יצא בעלייה של קבוצת מלאגה, שייח' עבדוללה אל ת'אני, בטענות קשות כנגד השיפוט גם הוא. הבעלים לא הסתפק בטענות ספציפיות כנגד רמת השיפוט במשחק, אלא יצא מגדרו והאשים את התנהלות השופטים והתאחדות הכדורגל בהאשמות כמו גזענות ושחיתות. אז אמנם, נכון שבמשחק קבוצתו של שייח אל ת'אני הודחה משער דרמטי בדקה ה-94 שהובקע ממצב של נבדל ברור. מה שכנראה היה לו נח לשכוח הוא שהשער השני של קבוצתו, הובקע גם כן ממצב של נבדל, ברור לא פחות מבמצב שהובקע נגד קבוצתו. השיפוט במשחק המדובר היה באמת מחפיר והציג טעויות כ"כ משמעותיות שעד עכשיו לא ברור איך קרו. ראוי גם לציין שנראה כי מלאגה אכן קופחה במשחק הזה יותר מדורטמונד (שחקנה של דורטמונד היה צריך לקבל כרטיס אדום בשלב מוקדם של המשחק אך יצא ללא שום כרטיס מעבירה ללא כדור). עם כל זאת, נשמע לי לא פחות מהזוי לצאת ממשחק בו קבוצתך נהנתה גם היא מטעות שופט קשה ולהצהיר שהשופטים הונעו מגזענות ושחיתות כלפי הקבוצה.
שופט שטועה ככה לכל הכיוונים הוא פשוט שופט גרוע. לא גזען. וטענות נגד שיפוט גרוע, כשהן מבוססות אפשר לקבל. טענות מופרכות על גזענות צריך לגנות בתוקף.
קשה לי לנחש מה גורם למאמן מכובד כאנצ'לוטי או בעלי קבוצה כת'אני לצאת במילים מטרידות וחסרות בסיס שכאלה. אני מניח שכל אחד וסיבותיו הוא. אנצ'לוטי אולי כיוון למלחמה פסיכולוגית הפוכה כדי להסיט את האש מהעובדה שקבוצתו יצאה בשן ועין רק בזכות השיפוט. ת'אני לדעתי הונע מאמוציות ורגשי נחיתות גרידא. אבל זה לא באמת משנה. טעויות שיפוט הם משהו שלצערנו (או לאו דווקא לצערנו, כפי שמסתמן מהוויכוח הגדול שפרץ השבוע בנושא) רואים כל הזמן, וכנראה שגם נמשיך לראות עוד שנים קדימה. וברוך השם, כשאלה קורות התקשורת מוכנה ומזומנה עם הציפורניים שלופות – וכך צריך להיות.
אבל מה לגבי אמירות חסרות שחר והאשמות שלוחות רסן כלפי השופטים? אם למאמני ובעלי הקבוצות מותר להגיד מה שהם רוצים, לפחות צריך להיות מישהו שגורם להם להרגיש ממש ממש רע עם השטויות שיוצאות להם מהפה. וכאן לדעתי, התקשורת פישלה בגדול.

איפה הביקורת?

בהמשך לפוסט הקודם על פרשנים שלא מחדשים כלום, והשבוע- האיש והקצפת, פיני גרשון.
פיני, ניתח השבוע את תבוסתה של מכבי ת"א ברבע הגמר לריאל מדריד וטען שמכבי לא למדו כלום מהביקורת. קראתי את מה שהוא כתב יותר מפעם אחת כדי לנסות להבין מה הוא מספר לנו בעצם. כל מה שמצאתי הוא שמכבי לא הצליחו למנוע את המתפרצות של ריאל, את ההפצצות משלוש ואת ריבאונד ההתקפה שלה. בנוסף "למדתי" שמכבי לא יכולה על ריאל בהתקפה העומדת, אך מצד שני לא יכולה לרוץ כי צריך שכולם יעזרו בסגירה לריבאונד.
אז אם לסכם, מכבי הפסידה כי היא לא הצליחה מצד אחד בהגנה נגד ריאל, ומצד שני ההתקפה שלה הייתה שבלונית ולא החלטית. נראה לי, שבשביל התובנות האלו לא הייתי חייב את הפרשנות של אחד המאמנים המוערכים באירופה.
אולי אם בנוסף לתיאור של כל מה שלא עבד, גרשון היה מוסיף, מה ניתן לעשות בהמשך כדי שכמו שהוא צפה "למכבי יהיה מה למכור בהצלבה", מכבי הייתה יכולה "ללמוד מהביקורת". ואם לא היא, לפחות אנחנו.

ועוד משהו בקטנה: קבלו אותה, הנה היא חזרה!

ביום רביעי היא חזרה אלינו בגדול. אחרי שביתה ארוכה ומתוקשרת (יחסית) ליגת הכדורסל הישראלי חזרה לשחק במגרש. אמנם אני בטוח שכולם ידעו לעשות את התעדוף הנכון ביום הזה: להקליט את המשחק הראשון של מכבי תל אביב בהצלבה נגד ריאל, לראות רק בשידורים החוזרים את משחקי רבע הגמר בצ'מפיונס ליג ולצרוך בשקיקה את שידורי הליגה המקומית בכדורסל, אבל אני ממש נקרעתי. אמנם, וזה בלי צחוק, אני חובב כדורסל מקומי מושבע אבל ההתמקדות הייתה לי קצת קשה. בשביל ליגה שגם ככה יש טענות קשות נגד רמת העניין שהיא מעוררת סביבה, ואחרי שביתה שספגה ביקורות מכל הכיוונים וכלפי כל הצדדים, היה ניתן לבחור מועד אחר לחזרה מהשביתה. אני חושב שצריך להגיע לרמת אטימות ממש גבוהה כדי לבחור תאריך שכזה לחזרה, ולעשות צעד נוסף לעבר הפיכת הליגה הזו ללא רלוונטית. מזל שאצלנו בארץ אין רמת חלמאות שהיא גבוהה מדי.

3

הפוסט פורסם גם באתר "דה-באזר".
אם אהבתם, תנו ב-like,  אם ממש אהבתם תנו ב- share.
 לעמוד הפייסבוק.

פורסם בקטגוריה ביקורת, כדורסל, מכבי ת"א, ספורט, פיני גרשון, תקשורת ספורט | עם התגים , , , , | 3 תגובות

עונת המלפפונים 12: מכבי ברבע – "שאני אוכל את הכובע??"

אז מסתבר שכמו הרבה ענפי ספורט אחרים, גם כתיבת בלוג הוא ענף קבוצתי, וככזה, מה יותר טוב מלהצטרף לנבחרת החלומות בארץ.
זהו הפוסט הראשון שלי כחלק מנבחרת "דה-באזר", שעלה עדיין כפוסט אורח לפני שהדף הרישמי שלי בנבחרת יפתח. אפשר למצוא אותו גם באתר "דה-באזר"

***

השבוע היינו עדים לאחד המהפכים הגדולים שראינו בשנים האחרונות. מכבי תל אביב כדורסל, אחרי שכבר הייתה עם רגל וחצי מחוץ לשלב רבע הגמר עשתה את הבלתי יאמן והעפילה לשלב 8 הגדולות באירופה. אחרי התחלה כ"כ חלשה אף פרשן, מה"רציניים" בתקשורת ועד אחרון בטטות הכורסא לא האמין שדבר כזה אפשרי, אפילו לא המאמן שלה, דיוויד בלאט. ואל תספרו לי שהוא היחיד שהאמין. מאמן הרי לא יכול להגיד שאין סיכוי כל עוד קיים כזה, אפילו תאורטי. גם אם הוא יודע שעמוק בפנים הוא לא באמת חושב שזה יקרה. 

בעוד שבכלי תקשורת רבים שיחקו בצורות כאלה או אחרות עם המושג "לאכול את הכובע" במספר מקומות התעקשו להסביר לנו למה שמחת אוהדיי מכבי היא מגוחכת ובעצם לא הושג כאן שום הישג יוצא דופן.
אמנם חוסר פרגון למכבי תל אביב כבר מזמן הפך כאן לסוג של ספורט לאומי. ישנם אנשים, מבלי להזכיר שמות, בעצם למה לא (אהד גרינוולד, וואלה)  שעושים קריירה מלכסח את המועדון השנוי ביותר במחלוקת בתולדות המדינה.
אבל בואו ננסה לדבר על זה: כצופים אובייקטיביים, ננסה להסביר את הטעונים בהם משתמשים אלופי הארץ בהתנגחות במכבי, ולמה לטעמי, הם חסרי כל בסיס.

טיעון מספר 1: מכבי מגיעה כל שנה לפיינל פור – אי הגעה הוא כישלון, הגעה אינו הישג

11 שנה, בין השנים 1989 ל-2000 מכבי הגיעה לפיינל פור פעמיים בלבד.

בשנת 2000 הגיע לכאן אנטוני פארקר, אחד הזרים הטובים באירופה בכל הזמנים ושינה את ההיסטוריה.
ב-2003 הצטרף אליו גם ניקולה וויצ'יץ, ובעקבותיו גם שאראס האהוב וביחד עם מספר פגיעות בול נוספות כמו נייט האפמן ומייסאו בסטון  בנו כאן את אחת השושלות הגדולות בהיסטוריית היורוליג.
בשנים האלו הגיעו מכבי לפחות לשלב הפיינל פור 5 פעמים בשש שנים(!!). אתם בכלל מצליחים לתפוס כמה אוהד מכבי בן הדור הנוכחי הפך למפונק? אז מה הפלא שכ"כ קל לשכנע  אותו שהגעה לרבע הגמר היא דבר של מה בכך ולא הישג?

טיעון מספר 2: מכבי התאהבה בקונספט – שחקנים זולים, קבוצה בינונית

משנת 2005, אם בגלל שינויים במערך הכוחות באירופה, או בגלל שינוי תפישה של הנהלת מכבי, לא הגיעו לכאן שחקנים עצומים בסדר גודל אירופאי (למעט יוצאי דופן כמו קרלוס ארויו וג'ורדן פארמר). לא הגיעו, אבל בהחלט עזבו.
באופן קונסיסטנטי – החליטו במכבי להביא לקבוצה שחקנים יחסית לא מוכרים ולבנות על התלכיד הקבוצתי.
אבל אבוי, בשל פגיעות מדויקות, שלא לומר גניבות ברכש השחקנים, מכבי המשיכה להגיע להישגים בלתי מבוטלים. פעמיים סגנית אלופה בחמש שנים. סוללת השחקנים שהגיעו לכאן בשנים האלה כוללת שמות כמו וויל ביינום, אלן אנדרסון, ג'יימי ארנולד, טרנס מוריס, דאור פישר, דורון פרקינס וג'רמי פרגו – כולם שחקנים שהגיעו לכאן כשאף אחד לא שמע עלייהם ועזבו עם חוזה מנופח, אם ב-NBA  או בקבוצות העשירות באירופה (למעט פרקינס שנפצע).

אם בשנים שלפני כן מכבי יכלה (או רצתה מבחינה תקציבית – לא באמת משנה איך מסתכלים על זה) לשמור על שחקנים שגילתה ו"גידלה" ברור שבשנים האחרונות הדבר הרבה יותר קשה לה.
אז כשזה עבד, וכשהגיעו לכאן שחקנים רעבים שהרכיבו קבוצות אדירות (פארגו, פרקינס, הנדריקס) כולם היו בשמיים והיללו את הקונספט המדהים. אבל בשנים שזה פחות עובד, פתאום שומעים מכל חור שמכבי מזלזלת במנויים שלה בכך שהיא לא מביאה לכאן שחקנים גדולים.

טיעון מספר 3: היורוליג פח, בשיקטאש פח, לשמוח מהעפלה לרבע הגמר שקולה לחגיגות של סגנות

אם עד עכשיו הקפדתי לשמור על ארשת רצינית, חסרת ציניות עד כמה שאני יכול וטיעונים קונקרטיים, אני מצטער, אבל לטיעון הזה כבר קשה לי להתייחס ממש ברצינות.
נכון, קבוצות ישראליות כבר שנים מגיעות לטופ האירופאי בכל ענף ובכל מפעל, נמאס כבר להיות הכי טובים בכל הליגות המצ'קמקות שיש לאירופה להציע.
נכון, היורוליג נחלשה, השחקנים הטובים באירופה עזבו ל-NBA  והשאירו פה את הרמה יותר נמוכה. ונכון, גם ישראל שהיא מעצמה "כ"כ גדולה" שלחה ל-NBA  את מיטב שחקניה, כלומר שחקנה. הוא יושב שם על הספסל ורואה איך טובי בניה של היורוליג עושים חיל באמריקה.
נכון, גם המפעל המצ'וקמק שנקרא צ'מפיונס ליג שמחזיק קבוצה פח כמו מילאן, קבוצה שהעזה לקבל 4 חתיכות מברצלונה (זה נראה לי שקול למשהו כמו 40 הפרש בכדורסל) צריך להסגר. ואם לא להסגר, לפחות לראות את קריית שמונה עולה לשמינית הגמר בהליכה.
ואגב, אותה ברצלונה – ראיתם איך שחקניה שמחו אחרי העפלה לרבע הגמר? מגוחך, הרי כקבוצה הטובה בהיסטוריה הם לא עשו יותר מאשר לעמוד בציפיות בכך שהעפילו לשלב הזה, לא?

למה לעזאזל מישהו החליט שלמכבי אסור לשמוח??

מאד יכול להיות שהיורוליג נחלשה, יתכן אפילו שיש בה קבוצות שלא מתאימות ברמה. אבל זו הליגה הראשונה באירופה, בה מכבי מתחרה ושם היא צריכה להצליח.
ומה לגבי העובדה ששנה אחרי שנה מכבי ואוהדיה מואשמים שכל הישג, אליפות או גביע בארץ, מתקבל בתחושת הקלה ולא בשמחה בדיוק מהסיבה שהדבר היה צפוי?
דווקא השנה מכבי הייתה על סף הדחה ורק מהפך גדול בסיום גרם לעלייתה לרבע הגמר. אז אפילו אם מכבי בסה"כ עמדה בציפיות ממנה מתחילת העונה (ציפיות של מי?), מי אומר שאין לה את הזכות לחגוג? תחליטו כבר, לשמוח – זה מותר או אסור?

מה שמביא אותנו לסעיף הבא ואולי המעניין מכולם…

טיעון מספר 4: דיוויד בלאט, תתפטר!

אוקי, הגזמתי עם הכותרת. כיום כבר אף אחד לא דורש מבלאט להתפטר. אבל אם יש מישהו שנאלץ להתמודד עם הביקורות יותר מכולם, בטח בשנה הנוכחית, זהו דיוויד בלאט. דעתי עליו  בטח כבר ידועה לעוקבים אחרי הבלוג אבל בכל זאת אי אפשר שלא להתעכב על הנקודה.
כמאמן שנאלץ להתמודד עם בניית קבוצה חדשה בכל אחת מפתיחות העונה האחרונות שלו כאן, ההישגים שלו בעבר, וההישג השנה הם לא פחות ממדהימים.
בלאט, בגלגולו הנוכחי במכבי, נמצא כאן משנת 2010. הוא סוגר את השנה השלישית בקבוצה. בכל אחת מהשנים האלו הוא נאלץ להתמודד עם עזיבת שלד הקבוצה מהשנה שעברה. אני חוזר על השמות שוב כדי להדגיש את ההישג הזה, שרבים לא נותנים לו בכלל את הדעת. שחקנים כמו פרגו, הנדריקס, פרקינס, לנגפורד והיום דווין סמית ושון ג'יימס אלו שחקנים שהגיעו לכאן כמעט אנונימיים ויצאו (בעבר או בעתיד) ככוכבים גדולים באירופה.
האין זה בלבד מספיק בשביל להסביר את גדולתו של בלאט?

אבל בלאט לא רק משביח שחקנים. הוא גם מביא את מכבי להישגים. ב-2010 הם נעצרו רק בגמר. ב-2011 נעצרו רק אחרי חמישה משחקים מול פנאתנייקוס באחת הסדרות הטובות בהיסטוריית היורוליג.
והשנה? היה נראה כאילו זו לא השנה שלו, כאילו בחירת השחקנים לא הייתה טובה. אני בעצמי כתבתי שגם בלאט יודע שהשנה היא כישלון. ואם זה אכן המצב, במציאות שבה הקבוצה משנה את פנייה לחלוטין כל שנה, וצריך לבחור שחקנים חדשים בתחילת כל עונה (ובמהלכה), האם זה יפתיע מישהו אם לפעמים, רק לפעמים זה לא יעבוד בצורה הטובה ביותר?
כנראה שלא! אחרת איך אפשר להסביר את מה שראינו השנה: מאמן, שמוכיח שנה אחרי שנה שהוא מקצוען. שמראה שהוא אמן בהרכבת קבוצה והבאתה לשיא ברגעי האמת. שלא לדבר בכלל על הקבלות אותן הוא מביא מהבית כמו אליפות אירופה ומדליה אולימפית.
אבל כל זה לא ממש מעניין כאן אף אחד. למה להתבלבל מהעובדות כשאפשר להשליך רשפי אש עשן וגופרית בשנייה שמשהו חורק?
ובסוף, הוא עוד מעז לא להיכשל אפילו בשנה הקשה הזאת ולהגיע רבע הגמר?? חכה חכה כשתפסיד משחק לריאל מדריד? אנחנו נחכה שם עם הסכינים.

ואגב סכינים, אם אתם זוכרים, לפני כמה שבועות באתר one, קראו לבלאט להתפטר בכותרת שהועלתה והוסרה כעבור דקות קצרות. הפעם לא הספקתי לשים לב אז אבקש את עזרתכם: האם אחרי המשחק האחרון עלתה כותרת גדולה שקוראת "בלאט, דרוש העלאה" ??

One_Headline

ולסיום סיומת:
הפוסט הזה עשוי להיתפס בעיני מי שירצה לראות בו ככזה, כמניפסט להנצחת הקבוצה המונצחת ביותר במדינה, אך לא זוהי הכוונה. הכוונה היא לענות תשובה מבוססת עובדות לפרשנים שמנצלים את מעמדם כדי לצייר תמונה מטעה.
יש לא מעט סיבות לא לאהוב את מכבי תל אביב בארץ שלנו. שביתת השחקנים ממנה סבלנו רק לפני ימים מספר היא אולי הדוגמא הטובה ביותר לכך. נכון, מכבי היא קבוצה שהרבה אנשים אוהבים לשנוא, ורבים גם יגידו שהיא זכתה בכך בזכות. עם כל זה, תפקיד התקשורת לבקר את מי שצריך ובעזרת טיעונים הגיוניים. כשאין מה לבקר – אין צורך להמציא. 

4

אם אהבתם, תנו ב-like,  אם ממש אהבתם תנו ב- share. לעמוד הפייסבוק.

פורסם בקטגוריה ביקורת, דיוויד בלאט, כדורסל, מכבי ת"א, ספורט, תקשורת ספורט | עם התגים , , , , | 3 תגובות

צדיק ורע לו – על שביתת הכדורסל הישראלי


שביתת ארגון השחקנים הישראלים בכדורסל עלתה אמש מדרגה ועוררה רעידת אדמה בכדורסל הישראלי. אם עד עכשיו השביתה באה לידי ביטוי בעיקר בהרבה דיבורים, אתמול בערב בוטל מחזור הליגה עקב אי הופעת מרב השחקנים הישראלים למשחקים. אז מצד אחד, מי רוצה לראות ליגה מלאה בשחקנים זרים ומה ערכה בלי שחקניה הישראלים? מצד שני, למה להפר הסכם חתום בשיאה של העונה? ואם השיטה הנוכחית עובדת בכל אירופה למה אנחנו צריכים להיות שונים?
אז מי הוא בסופו של דבר האיש הרע בסרט הזה ומיהו בצודק שאיתו ניתן  להזדהות?
מה שבטוח, התשובה לאף אחת מהשאלות האלה היא לא לטובת אוהדי הכדורסל.

מי צודק פה?

מי צודק פה?

נראה שהליגה הישראלית בכדורסל מעולם לא העלתה כל כך הרבה כותרות כמו בימים האחרונים. אולי זה החלק העצוב ביותר בכל השביתה הזו – שהליגה הזאת מעניינת הרבה יותר כשהיא לא משוחקת. ולמה היא לא מעניינת? האם זה בגלל שכמות הזרים שבאו והלכו מכל קבוצה כ"כ גדולה שאף אחד כבר לא מצליח לזכור מי משחק באיזו קבוצה? או שאולי העניין טמון בעובדה שהליגה לא מספיק תחרותית כבר שנים כשהקבוצ(ה)ות שמשחקות באירופה מעמידות תקציב גדולה בהרבה משל האחרות?
אז מי הוא הלוחם לחופש בסיפור הזה ומיהו האיש הרע? אם חוסר עניין הוא הבעיה המרכזית, נראה שלשחקנים יש טענות לגיטימיות. הרי מה בסה"כ הם דורשים? עיקר המאבק כאן הוא סביב הדרישה להגביל את הקבוצות לארבעה זרים בלבד, בעוד בעלי הקבוצות דורשים חמישה זרים בקבוצה. נושאים נוספים שעל הפרק הם החוק הרוסי , אבל נראה שסביב הנושא הזה הרוחות פחות סוערות. אז איך הליגה תמשוך עניין כשבקבוצות משחקים כ"כ הרבה זרים וכ"כ מעט ישראלים? אם כך, מאבק השחקנים מוצדק וה"באד גאייס" בסיפור הזה חייבים להיות בעלי הקבוצות. הם בעלי ההון, הם אלו ששולטים בליגה ביד רמה.

אבל רק רגע. אולי היה קל לנו לחשוב שבעלי הקבוצות החזקים הם הבעיה בסיפור העצוב הזה. אבל אם מישהו משקיע מכספו בקבוצת כדורסל שהיא העסק שלו, למה שנצפה שלא ירצה להרוויח מכך כמה שיותר? אין שום סיבה שבעלי קבוצה שמשחקת באירופה יסכים לשחק את המשחק בתנאים פחות טובים, במקרה הזה עם פחות זרים בקבוצה, מאשר מקבילותיו מהארצות האחרות.
מעבר לכך, רבים טוענים שאין מה לעשות, אם הישראלים היו טובים הם היו רואים דקות משחק. הבעיה היא שאין ישראלים מספיק טובים. אז למה שארגון השחקנים ינצל את כוחו כדי להכריח את בעלי הקבוצות להחזיק הרבה ישראלים שרמתם נמוכה, ולשלם להם כסף שיכלו לשלם לשחקן זר טוב מהם?
שלא לדבר על זה שכבר הושג הסכם בעבר, עליו חתמו השחקנים, והנה , בשיאה של העונה הם "שוברים את הכלים ולא משחקים"? אז מי פה בעצם הוא חסר המוסר? השחקנים הישראלים גם לא מספיק טובים וגם שוברים את ההסכם. אולי הם האיש הרע בסרט הזה אחרי הכל?

אבל רגע רגע, הרי מדובר כאן בביצה ותרנגולת. אם יש כ"כ הרבה זרים איפה נשארו דקות לישראלים? והרי גם השחקן הצעיר המוכשר ביותר לא יכול להשתפר ולהפוך לכוכב ללא ניסיון פרקטי, כלומר דקות משחק משמעותיות. האם היינו יכולים להתפעל מבר טימור, שחקנה הצעיר של הפועל תל אביב שניצח את הדרבי התל אביבי, לו להפועל היו 5 זרים העונה? ספק גדול. אם כך, נראה שקבלת דרישות השחקנים אכן תקדם את רמת הכדורסל בארץ לטווח הארוך. מבולבלים? גם אנחנו.

לדעתי שני הצדדים יוצאים כאן רע. ישנם הרבה צעדים שיכולים להילקח בחשבון על מנת להציל את המצב, אבל במקום לשבת ולדבר הם סוגרים את הבאסטה. נראה שיש צדק רב בטענותיהם של שני הצדדים אבל נדמה שהסכסוך מתמקד בטיפול בסימפטום ולא במחלה. כדי לשפר את מצב הליגה בארץ אפשר לחשוב על כל מיני כיוונים שונים. למשל, כדאי לחשוב על שיפור התשתיות. הבסיס. האקדמיה לכדורסל שהוקמה מבורכת, אבל צריכות להיות הרבה יותר מאחת כזאת. ואם לפרשנינו המהוללים צביקה שרף ופיני גרשון, ממיטב מאמני הכדורסל בארץ, באמת כ"כ אכפת מהכדורסל כאן, הם צריכים לתת בזה יד. הם והמאמנים הבכירים האחרים. כך אולי יבנו כאן שחקני עתיד טובים וראויים. בנוסף, השחקנים והמאמנים ביחד צריכים להקים צעקה על חוקי המיסוי בארץ. למה שחוקי המיסים יפלו בצורה כ"כ בוטה את השחקנים הישראלים? איך יתכן ששחקן ישראלי יעלה כ"כ הרבה בגלל חוקי המס לעומת שחקן זר? אלו הן רק שתי הצעות שכדי לחשוב עלייהן. אני בטוח שאפשר למצוא עוד הרבה.

אז כמו שניתן לראות, הטקסט הנ"ל מלא ביותר סימני שאלה מסימני קריאה. יש המון דעות, הרבה צדדים, כולם צודקים וכולם טועים. אבל יש עוד צד אחד, צד חשוב, שבלעדיו לליגה הזאת ממילא אין זכות קיום. אלו הם האוהדים. ובהם אף אחד לא ממש מתחשב בשביתה הזאת. אז אמנם בניגוד לסרט אמריקאי קליל, בסיפור הזה קשה באמת להחליט מי הוא הגיבור ומיהו השפל. למעשה נראה, שכמו בחיים שלנו, אין כאן שחור ולבן. אבל דבר אחד ניתן להגיד די בברור: אם האוהדים הם "הבחורה", אז לאף אחד מהגיבורים אין סיכוי לזכות בה בסוף הסרט. אז כבר כדאי להם להשלים – ומהר.

פורסם גם באתר ערוץ הספורט : http://www.sport5.co.il/HTML/articles/Article.274.140228.html

אם אהבתם, תנו ב-like,  אם ממש אהבתם תנו ב- share. לעמוד הפייסבוק.

פורסם בקטגוריה כדורסל, ספורט | עם התגים , | כתיבת תגובה

עונת המלפפונים 11: להגיד כלום ב-1000 מילים

אני כותב להנאתי. כשאין לי מה להגיד אני בדר"כ מעדיף לסתום. לעומתי יש "מסכנים" שמשלמים להם על כתיבתם. אז מה עושים כשאין מה להגיד? אבי נימני ואריה מליניאק לימדו אותי השבוע את הטריק: אומרים שום דבר. מרתק!

משחק העונה – הדעות של נימני

השבוע ב-ynet קיבלנו ניתוח מרתק של אבי נימני לאירועי השבוע: משחק העונה בכדורגל, התחתית והנבחרת.
"…מכבי תל אביב בעונה טובה…שומרת על יציבות וארגון…המאמן בנה קבוצה פיזית וטקטית…". גם כושר גופני יש. אוקיי,  מכבי תל אביב מובילה את הליגה בעשר נקודות על פני המקום השני – אז אתה אומר שהיא בעונה טובה ומועמדת לאליפות? מעניין.
"מכבי חיפה עשתה השנה את אחד הקאמבקים…בשלב מסוים החליפה מאמנים…חיפה חזרה בגדול לעניינים".
מכבי חיפה הייתה במקום הלפני אחרון ומאז החלפת מאמנה ראובן עטר באריק בנאדו היא הגיעה עד המקום השני. אז אתה מסביר ששחקניה משחקים הרבה יותר טוב מבתחילת העונה והיא היחידה שיכולה להתמודד עם מכבי תל אביב. אני מתחיל להבין את הטענה המסובכת. אחשוב על זה. יש מצב שאתה צודק!
ועוד, מנתח נימני את השבוע: יש משחקים גם בתחתית הליגה והנבחרת עשתה הישג יפה. יש לקוות שהדבר ייתן לה דחיפה להמשך. שימו לב, גם אם בסוף נסיים במקום השלישי שלא מוביל לשום מקום, לא צריך להתאכזב – אחרי הכל נבחרת ישראל לא טובה יותר מרוסיה ופורטוגל.
אוקיי, אז בוא נראה אם הבנתי נכון: רוב הסיכויים שמכבי תל אביב תיקח אליפות כי היא מובילה בעשר נקודות על המקום השני, חיפה עשתה קאמבק יפה כי עלתה מהמקום הלפני אחרון לשני, משחקים כדורגל ישראלי גם בתחתית הליגה והיו משחקי נבחרת השבוע עם תוצאות לא רעות. אוקיי, אני מקווה שאצליח לעכל את כל זה, הרבה נקודות למחשבה. תודה!

אבי נימני. לדעתי הוא לובש צהוב

אבי נימני. לדעתי הוא לובש צהוב

ביקורת רבה נשמעה כלפי נימני עקב העובדה שלעיתים תכופות הוא יושב באולפן ואין לו מה להוסיף לדיון ועל כן שותק. האמת, אני לא כ"כ מבין את בסיסן של הטענות האלו. מה הייתם מעדיפים, שתיקות מביכות או לשמוע שהיה משחק על דשא ירוק ושהיה מעורב בו גם שופט?

הנס שלא קרה –  ע"פ אריה מליניאק

השבוע, אחרי ניצחונה המרשים של מכבי ת"א סל על נמושתה של טורקיה בשיקטאש רבים מפרשנינו ניסו להסביר לכל מי שרצה לשמוע שלנצח קונוסים ב-40 הפרש זה לא חכמה כ"כ גדולה. הגדיל לעשות אריה מליניאק בטורו כשפתח בהסבר שאין להשוות את הניצחון ל"נס באדלונה" הידוע (שם מכבי הפסידה בחוץ ב-32 הפרש רק כדי לחזור הביתה לגומלין ולנצח ב-32 הפרש, ואז במשחק המכריע כדי להעפיל לחצי הגמר). המשיך והפליא מליניאק בטענותיו שאין להשוות את ההישג אף לא לנס ז'לגיריס (לגביו ולגבי הגדת שלף ושארפ, אני מניח שאין צורך לפרט ולהזכיר).
אני מבין שיש כאן איזשהו קצר בינינו אריה, אז תן לי לנסות להבהיר כאן משהו: נכון, הניצחון הגדול אינו שקול לאחד מהניסים שהוזכרו לעיל, אבל גם אף אחד לא העלה על דעתו השוואה מופרכת שכזו.
אמנם אני חושב שלנצח קבוצה שהעפילה לשלב הטופ 16 ביורוליג בפער של מעל 40 נקודות זה הישג יפה ולא מובן מאליו עבור אף קבוצה, אבל מסופקתני שיש מישהו שרואה בכך איזשהו נס. אם אנשים מתייחסים למה שקורה עם מכבי השנה כ"נס" ( וזאת עוד לפני שאפילו יודעים אם בסוף המשימה אכן תושלם והיא תעפיל לשמינית הגמר), זה לא בשל הניצחון הגדול על בשיקטאש. זה אפילו לא בשל ניצחון על מכבי אשדוד. ההתייחסות ההירואית למכבי, היא רק בשל הרצף המטורף של ניצחונות בסיבוב השני בטופ 16 והיותה על סף יציאה מהקבר שאף אחד לא צפה.
אז עכשיו כשיישרנו קו, וברור לכולנו שהניצחון הזה לא נחשב בעיני אף אחד לנס, נוכל להסכים שהעפלה לשמינית הגמר דווקא כן תעמוד בשורה אחת עם נסי העבר של מכבי?

לסיכום מכובדיי, אם כבר הגעתם לכך שאתם מתפרנסים מהטור שלכם, אולי לפחות תעשו כאילו יש לכם משהו להגיד שאנחנו עוד לא יודעים? ואם אין כזה, עשו טובה, תנו איזה ספויילר בכותרת – שנדע לחסוך כמה דקות יקרות מחיינו. ועל הסכמה שכזאת, אסתפק היום בשלושה מלפפונים בלבד.
מודה מראש.

3

אה, פתאום שמתי לב שכתבתי על אנשים שלא אומרים כלום. זה אומר שגם אני כותב 1000 מילה על שום דבר? טוב נו, לפחות לי לא משלמים על זה...

ועוד משהו בקטנה

מבין המוצאים המוכשרים של טור או אייטם בו השתתף יקרינו נימני, ולא השתמש בצמד המילים "כר הדשא" מעל 3 פעמים, יוגרל משחק שבץ נא.

אם אהבתם, תנו ב-like,  אם ממש אהבתם תנו ב- share. לעמוד הפייסבוק.

פורסם בקטגוריה אבי נימני, אריה מליניאק, ביקורת, ספורט, תקשורת ספורט | עם התגים , , , , | 3 תגובות

מדינה אוכלת אוהדיה – אין לי ארץ אחרת

שעה קלה אחרי המשחק והקלבסה מלא במחשבות. מצד אחד תודה לנבחרת – בערך מאז ימי רוזנטל ואבי "מאיר תרגע" רצון  לא הייתי בכזה לחץ ממשחק של הנבחרת. שכחתי כמה כייף זה. מצד שני, אחרי שכבר למדתי לבוא בלי ציפיות, איך שוב נפלתי למלכודת? מתי כבר אפסיק לתת להם להוליך אותי שולל ולצאת מהדייט עם לב שבור?

Israeli Flag

אומרים שהספורט הוא מיקרוקוסמוס לעולם שלנו. היום זה נכון במיוחד. כמה קשים הם חיי ה(אוהד) ישראלי. כמה מעט נחת יש לו במהלך חייו, וכל שמחה מהולה בקצת עצב. כשגל פרדימן עלה על הפודיום התבאסנו שהפוליטיקה קופצת איתו שם והורסת לנו את הרגע. כשמכבי זוכה באליפות אירופה אז אומרים לנו שאין מה להתרגש מקבוצה של אמריקאים וישראלי על הספסל שמביאה גביע אירופה. וכשנבחרת נותנת משחק הירואי ומסיימת ב-3:3 (שזה כמעט כמו 4:4,התוצאה הנחשקת על כל אוהד כדורגל) – אנחנו יוצאים שבורי לב.
אני בטוח שבהמשך השבוע נשמע הרבה ניתוחים של מה שראינו היום. יהיו כאלה שינתחו את הטעויות של גוטמן, אחרים יבקרו את אוואט ומגניו. אני רוצה לנתח ולמצוא סיבות למפח הנפש, אני רוצה לכעוס על הטעויות הקשות, אני רוצה להתמרמר על 25 דקות של התקף לב שהסתיימו בשיברון לב.
אבל האמת, כל מה שאני רואה זה חבורת ילדים, שנתנו את כל מה שיש להם ופשוט פתאום הבינו את ההיסטוריה שהם עומדים לעשות, ולא עמדו בהתרגשות. התרגשות מלשחק מול השחקן הטוב בעולם, התרגשות מלהיות פתאום רלוונטיים בהתמודדות על העלייה, you name it. פתאום מתבלבלות הרגליים. פתאום כל הרחקה זה ליציע. ולהחזיק כדור ברגל ישראלית חמש שניות –  נראה כמו משימה בלתי אפשרית. אז איך אפשר לכעוס על ילדים שההתרגשות עולה על גדותיהם?
ועוד כמה אסימונים שפתאום נפלו היום:
עם כל הזלזול והציניות ששמענו מהתקשורת בשנים האחרונות על שחקנים שיוצאים לחו"ל לשחק כינור שני ושלישי בליגות בלגיות, רוסיות וספרדיות למיניהן – אני חושב שהיום ראינו בצורה הברורה ביותר כמה שחקן מקבוצה בתחתית הליגה הספרדית נמצא עשר דרגות מעל השחקן הטוב ביותר בקבוצה במקום הראשון בליגה הישראלית. היה פשוט מדהים לראות כמה אלירן עטר לא מצליח להגיע לרמת המשחק.
היום, ובשבועות האחרונים בכלל, התבררה עוד יותר הרלוונטיות של הפסיכולוגיה בספורט. כל עוד על הנבחרת לא היה שום לחץ, הכל היה טוב. אם זה כי פתיחת הקמפיין הייתה כ"כ רעה שלא הותירה סיכוי מעשי לעלייה, או אם זה כשעלו לשחק מול פורטוגל בלי שום ציפיות כי כל דבר חוץ מהפסד הוא צפוי יותר משילוב המילים "עזבת אותי", חזירי אליי"  ו-"לב שבור" בשיר של יוסי גיספן.
אבל בשנייה שפתאום היה על מה לשחק, כשפתאום היינו לפני סנסציה, והיינו לשבריר שנייה רלוונטיים, שוב צף מה שמבדיל ספורטאים עצומים מספורטאים רגילים. פדרר לא הטניסאי בגדול בהיסטוריה בגלל ה"דרופ שוט" היפהפה שלו. קובי לא יזכר כאחד הגדולים בגלל הג'אמפ שוט המושלם שלו. הם יזכרו כחלק מהגדולים בדורם בגלל היכולת שלהם לתפקד בצורה עוד יותר מדהימה מבדר"כ- בזמן שהכסף על השולחן. וזה אולי מה שחסר לנו בעיקר במדינה כיום. ווינרים.
אז אולי נבנה על ההם, נו, אתם יודעים, אלה שישחקו בערב –  חבורת האמריקאים, עם  מאמן יהודי מיובא –  אולי זה מה שיביא את הנחת? גם הם שיחקו בלי לחץ עד הערב, כי לא היה בעצם מה להפסיד. הערב זה כבר סיפור אחר. ושוב תימדד גדולתם האמיתית בזמן הכסף.
ואם זה לא יעבוד, עוד לא אבדה תקוותינו –  פוליטיקה חדשה, בנט, לפיד, חזרת הקלאב- מד בתורכיה, תומר חמד , ביברס נתכאו, לי קורזיץ. נמשיך להאמין, כי אין לנו ארץ אחרת.

אם אהבתם, תנו ב-like,  אם ממש אהבתם תנו ב- share. לעמוד הפייסבוק.

פורסם בקטגוריה אוהדים, מכבי ת"א, נבחרת ישראל, ספורט | עם התגים , , , , | 3 תגובות

עונת המלפפונים 10: לדרבי חוקים משלו – גם למוּסַר

7 שנים חיכינו לדרבי התל אביבי. אז הנה, שוב דרבי. שוב אווירה, משחק צבעוני, דרמתי עם הפתעה גדולה בסופו. ושוב, כל מה שנזכור ממנו זה את האלימות וכל מה שמסביבה. למה זה כל פעם קורה לנו מחדש?
המוּסַר הוא מושג חמקמק, לכל אחד קווים אדומים אחרים, אבל ברור לכולנו – אין בארץ מקום לגזענות וחילול השואה.
קבלו הצעה מהפכנית: אולי אם נפסיק לחפש את הרע, ונסתכל רגע לעומק, אז נבין שהמצב פה לא כ"כ גרוע, ואפילו, רחמנא ליצלן,  משתפר?

hapos

ביום שני, יום אחרי הדרבי התל אביבי בו ניצחה הפועל את מכבי לראשונה אחרי 9 שנים, פרסם ערוץ הספורט סרטון קצר. הסרטון תיעד את הקונטרסט בין היופי באווירת הדרבי לבין הכיעור של הקללות הקשות של קהל אוהדי הפועל, שביניהן אזכורי שואה למיניהם. בעקבות הסרטון, במשך היום עלו מס' כתבות נוספות שנגעו בנושא הכאוב הזה – ומשם כבר כל הרשת געשה.
הדיון נע בין "מתנגדי הפועל" שנהנו להעלות תמונות ולגחך על התנהגות האוהדים, לבין "תומכי הפועל" שטענותיהן העיקריות היו  שמדובר בקומץ (ועוד כל מיני תגובות מגוחכות בסגנון "גם הם עושים את זה אז אין להם מה לבוא בטענות" שאליהם עדיף פשוט לא להתייחס) .
היו מספר טענות מרכזיות שהועלו בכתבות שסקרו את הנושא. נטען שהקריאות והשנאה הן תופעה שנובעת מתחושות ריקנות וחוסר תקווה של הדור הנוכחי, ושהתייחסות התקשורת והציבור לתופעה היא צבועה, טענות שאני בהחלט מסכים איתן. בנוסף נטען שהאחריות על התופעה הזאת היא של הפועל וכל קהל אוהדיה, וכל עוד הם נותנים לזה לקרות הם אשמים לא פחות ממי שעושה את זה הלכה למעשה. עם טענה זו אני לא מסכים בכלל. טענות נוספות שהושמעו היו ש"ככה זה", ו"אין ממש מה לעשות", ולכן עדיף פשוט להתעלם ולא לתת לזה במה, בתקווה שחוסר פרסום יגרום לעבריינים להמעיט בפעולות האלו.

אחת הבעיות העיקריות בדיון בנוגע לקללות הקהל היא במושג החמקמק שנקרא מוּסַר. המוסר הרי אף פעם לא היה אחיד וקבוע, הוא משתנה בין אנשים, תרבויות, ותקופות שונות. מה שלאוזני אחד הוא קריאה ש"אוי לאוזן השומעת", לאחר היא קריאה לגיטימית במגרשי הספורט. מה שנחשב פעם ל"נועז" היום הוא כבר "מיין סטרים".
קשה לשכוח את השיר המיתולוגי של אוהדי מכבי בתקופות הדרבים הגדולים לעבר קפטן הפועל דאז, שמעון אמסלם? (אמסלם ההומו, אמסלם ההומו, אמסלם הבן זונה…). שיר שלרבים מסמל את היריבות הגדולה של השנים ההם, ושאפילו אמסלם עצמו אמר פעם שהוא סה"כ דיי חביב ומחמיא (נדמה לי שהוא אמר משהו כמו "אם שרים עלייך כזה שיר זה אומר שאתה משמעותי")

גם לי היה קשה מאד לראות בדרבי את הבחור בעל עיני המטורף שכמעט יצאו מחוריהן מרוב שנאה. גם לי קשה עם המקהלה האדירה ששרה נגד שמעון מזרחי ומוני פנאן, לא כי אני כ"כ מחבב את שני החבר'ה האלה – אלא פשוט כי…כי זה לא יפה.

אז איפה עובר הגבול?

קו אדום. אוהד הפועל מצדיע במועל יד.

קו אדום. אוהד הפועל מצדיע במועל יד.


לדעת רבים, הגבול עובר בדברים שהם טאבו בחברה שלנו, ולדעתי, כיום, הדבר האחד והיחיד שמוסכם על כולנו שהוא טאבו זה השואה ואזכוריה למיניהם (צלבי קרס, מועל יד וכד'). וכאלה, ראינו אתמול, אבל במידה מועטה בהרבה מאשר בעבר. למעשה מעדויות של מספר חברים שהיו במשחק, מדובר כנראה על מקרים ממש בודדים.
ודווקא בגלל זה, לטעמי סיקור הדרבי הזה עשה עוול להפועל ת"א כמו שסיקור אירועי הקהל בירושלים עשה עוול לבית"ר. לשתי הקבוצות יש קהל גדול שלא חוטא (לא מחלל את זכר השואה/ לא גזען). אבל בשני המקרים, התקשורת בוחרת להתמקד בחלק הנורמאלי (יחסית) של הקהל ולהאשים אותו בהתנהלות הקומץ. כן, גם כמה מאות מופרעים מתוך קהל של עשרות אלפים זה קומץ. בטח ובטח כמה ילדים מטומטמים שהורסים לקהל שלם.
הדרישה מהקהל להוקיע מתוכו את המשוגעים היא לא הגיונית. האב שלוקח את בתו למשחק כדי לחנך אותה לאהבת הפועל לא ילך להתמודד עם החוליגנים שלידו שמסמנים צלב קרס בידיהם. כי זה יגמר לא טוב.  כנ"ל לגבי זוג שהולכים לראות משחק ביציעי בית"ר. זה גם לא תפקידם. והם לא אשמים בכך. זהו תפקיד המשטרה, תפקיד מנהלת הליגה, תפקיד הקבוצות.
הפועל ת"א כדורסל, אם בגלל ערכים, אם בגלל שהדבר מכאיב לה בכיס, לא ממש משנה למה – היא קבוצה שנאבקת ולוקחת לתשומת לבה את המלחמה בקריאות הקשות של קהל אוהדיה. זה בא לידי ביטוי בהתייצבות מנהל הקבוצה אורי שלף לדבר על הנושאים האלה כדרך קבע. זה בא לידי ביטוי אפילו במאמץ כוכבה הגדול, מתן נאור לדבר אל לב האוהדים בקשר לנושאים האלה. ובאמת נראה שזה מועיל. ילדים טיפשים תמיד יהיו, אבל נראה שכמות שירי השואה פחתה משמעותית בחודשים האחרונים.

ברור שזו חובתה של התקשורת להמשיך לשים את הזרקור על הגזענים ומחללי השואה ולגנותם. אין ספק שהמועדונים חייבים להמשיך להיאבק בתופעות האלה בשיא הכח. אבל הכי חשוב, זו חובת כולנו לחזק את החלקים הטובים בקהלים שלנו ולא להדביק בהם את הסירחון של המיעוט.
הגבול צריך לעבור בנקודות שהכי כואבות לנו. וכיום הנקודה הזו היא השואה. כאשר מגיעים לנקודה הזו, צריך לדעת לרומם את אלו שמבינים את הגבול ולדאוג שהרשויות פועלות נגד אלו שלא מבינים אותו.

אז מה דעתכם, אולי נפסיק לחפש רק את הרע, וניתן לעצמינו צ'אנס?

אם אהבתם, תנו ב-like,  אם ממש אהבתם תנו ב- share. לעמוד הפייסבוק.

4

פורסם בקטגוריה ביקורת, גזענות, דרבי, הפועל תל אביב, מכבי ת"א, תקשורת ספורט | עם התגים , , , , , | 5 תגובות

חידון יובל לג'ורדן – או פרטים משעשעים שלא קשורים רק לספורט

אז היום נפתחות רישמית חגיגות היובל לאחד והיחיד, למרות שלחלקנו הן נפתחו כבר מזמן.
לכבוד המאורע ניסיתי לאסוף מספר עובדות משעשעות ולחבר מהן חידון. כמו שתשימו לב, לא מדובר בחידון שצריך להיות היסטוריונים בשביל לפתור, אז נסו את כוחכם וספרו כמה פתרתם. התשובות כאן למטה בתחתית כוללות כמה הפתעות מעניינות…

אה, כמעט שכחתי- אתם מוזמנים להצטרף אלינו ליום ג'ורדן הבן לאומי – מחליפים בפרופיל הפייסבוק לתמונה עם הפריט הג'ורדני שלכם. אני כבר שיניתי, ואתם?

תבלו.

הרבה ילדים קטנים התחפשו לג'ורדן באותן שנים

הרבה ילדים קטנים התחפשו לג'ורדן באותן שנים

1. לאיזה מותג ג'ורדן מעולם לא עשה פרסומת?

א. Milk

ב. Hanes

ג. Mcdonalds

ד. Hair treatment

2. כמה פעמים יצא ג'ורדן ממשחק בשל ביצוע 6 עבירות?

א. 11.

ב. 0

ג. 1

ד. 157

3. לצד איזה כוכב לא שיחק ג'ורדן מעולם?

א. ביל מורי

ב. לארי בירד

ג. באגס באני

ד. אופטימוס פריים

4. ממה מפחד ג'ורדן?

א. פחד גבהים

ב. יבלות בלשון

ג. מים

ד. קובי ברייאנט

מדבר בשם עצמו

5. באיזו בחירה נבחר ג'ורדן בדראפט ה-NBA?

א. 1

ב. 3

ג. מקום ראשון בסיבוב השני

ד. לא נבחר בדראפט- הגיע ישירות מהתיכון.

6. במשחק החום המפורסם, נגד יוטה, מה היו לג'ורדן יותר, מעלות או נקודות?

א. מעלות-39.

ב. נקודות- 42.

ג. אותו דבר – 38 בשניהם.

ד. תשובות א' ו-ב'.

7. איזה אמונה תפלה לא שימשה את ג'ורדן?

א. מלח בנעליים.

ב. תחתונים זהים בכל משחק.

ג. אכילת ארוחה זהה לפני כל משחק.

ד. פיזור טאלק לאוויר שניות לפני תחילת כל משחק.

8. איזה קעקוע יש לג'ורדן?

א. כתר על הכתף.

ב. סופרמן על השכם.

ג. האות אומגה על החזה.

ד. אין לו קעקועים.

9. איזה מהשמות הבאים לא קשור לג'ורדן?

א. ג'פרי

ב. לרוי סמית'

ג. אוויר

ד. ארווין

10. באיזה מס' גופייה ג'ורדן מעולם לא שיחק ב-NBA?

א. 45

ב. 23

ג. 12

ד. 9

אז אתם מוזמנים לשתף כמה תשובות מצאתם, ולהוסיף שאלות משלכם על עובדות משעשעות שקשורות לג'ורדן.

התשובות המלאות, מיד אחרי התמונה הזאת

JordanCartoon

1. על אף שספורטאים רבים השתתפו בפרסומות משעשעות כשעשו להם שפם מחלב:

יואינג. השתתף בפרסומת לחלב.

יואינג. השתתף בפרסומת לחלב.

ג'ורדן לא היה אחד מהם. למרבה האירוניה ג'ורדן אכן עשה פרסומת לשיער:

2. 11 פעמים יצא ג'ורדן ב-6 עבירות מהמשחק. לשם השוואה: קובי- 18 פעמים. וילט צ'מברלין- 0 פעמים!.

3. בספייס ג'אם שיחק מייקל עם באגס באני. לצערו של אופטימוס פריים, מנהיגם הבלתי מעורער של הרובוטריקים, מעולם לא יצא להם להופיע ביחד. הפסד של כולנו.

4. לא, הפחד של מייקל הוא לא שקובי בראיינט יעקוף אותו כשחקן הטוב בהיסטוריה. מייקל מפחד ממים.

5. עד כמה שקשה להאמין היו 2 קבוצות שהצליחו לדלג על ג'ורדן בדראפט 84. אם לראשונה עוד אפשר לסלוח (יוסטון שבחרה את אולג'ואן) לפורטלנד כבר קשה יותר. על אף שכבר היה להם את קלייד "הדואה" דרקסלר, אין מחילה לבחירה שח סאם בואי על פני מייקל. לפחות יצאו לנו כמה שירי ראפ מזה…

6. 39 מעלות. 38 נקודות. מעלות מנצח.

7. מלח ותחתונים זה אמיתי לגמרי. פיזור הפאודר זה של לברון.

8. אז אמנם מייקל שיחק לפני תקופת הקעקועים, הוא עדיין התכבד באחד על החזה- סמל האומגה.

9. השם האמצעי של מייקל היה ג'פרי. הכינוי ג'ורדן היה "air"'  ולפי הסיפורים, הכינוי בו השתמש  מייקל כשהגיע למלונות היה לרוי סמית'- על שם הבחור שנבחר לפניו לקבוצת הכדורסל של הבית ספר. ארווין זה כוכב ענק אחר.

10. בגופייה מספר 9 הוא שיחק רק במדי נבחרת ארה"ב. כן כן, בשל (כנראה) גניבה עלה מייקל למשחק אחד בקריירה עם הגופייה מספר 12. הנה הוכחה:

Jordan 12

מזל טוב מייקל ו…תודה!

פורסם בקטגוריה NBA, מייקל ג'ורדן, תשובות לחידות | עם התגים , , | 6 תגובות

הדור שלא ידע את ג'ורדן

התחלתי לכדרר בגיל 6. לקח לי עוד 3 שנים באמת להבין שה"משחק" הזה, עם הדבר הכתום שצריך להכניס לטבעת העגולה הוא חלק ממסלול חיי. לא במקרה זה קרה בדיוק בשנת 91, השנה שגם הוא הבין משהו די חשוב: איך להתחיל להיות הספורטאי הכי גדול בהיסטוריה.
הוא נהיה כזה כי מעבר למספרים ולהישגים, הוא עשה מה שאיש לפניו, ואיש אחריו לא ידע לעשות- להשתלט על המשחק, לעשות בו כרצונו- ולנצח.

זה לא משנה אם אתם קוראים לו אלוהים, מייקל ג'ורדן או מייקל ג'ורדון – השם הזה אומר לכם הכל.
מחרתיים ימלאו לו 50. ממרומי גילו זאת הזמנות לתת כבוד- למי שהתחיל את הכל.

בערך כל יומיים נשמע הוויכוח לגבי דירוג שחקני הכדורסל הגדולים בהיסטוריה: מי שחקן הקלאץ' הטוב ביותר? מי הסקורר הדומיננטי אי פעם? מי השחקן השלם ביותר?
מבין הדירוגים האלו נשמעת לפעמים גם השאלה מי גדול יותר, מייקל, לברון, קובי?
אני חושב שהתשובה לשאלה הזו מתחלקת לפי 2 קבוצות, 2 דורות. אם שואלים את הדור הנוכחי, שראה את ג'ורדן רק בקטעי וידאו, סליחה, יו טיוב אין אחידות דעים. אמנם הרוב חושב שג'ורדן הוא הגדול מכולם אך מיעוט בהחלט לא זניח מאמין שקובי גדול לפחות כמוהו ואולי אם ייקח אליפות נוספת יעקוף אותו. בקרב הקבוצה השנייה, של הדור הישן יותר, זה שגדל על ג'ורדן, המצב הרבה יותר פשוט. בערך 112% בטוחים שעם כל הכבוד לקובי, לברון דוראנט והחברים, ויש הרבה כבוד, ג'ורדן הוא הגדול ביותר אי פעם.
אז מה הסיבה לחלוקה הזאת בעצם? האם מדובר בנוסטלגיה בדרכה הפשוטה ביותר או שמא באמת הדור ההוא יודע משהו שהדור הנוכחי לא יכול להבין? התשובה שלי: קצת מזה והרבה מזה.

בימינו, כשכל המידע כ"כ זמין והזמן שלנו כ"כ יקר, אוהדי ספורט רבים חיים על תקצירים וסטטיסטיקות. אנחנו ניזונים מ"היילייטס" שמוזרמים לנו היישר לווריד הספורטיבי דרך יוטיוב ואינסוף נתונים שאמורים לספר לנו את הסיפור המלא של המשחקים. כשחיים על תקצירים ורשימת מהלכי השבוע פשוט לאבד פרופורציות. קל לחשוב שאמנם לג'ורדן היו מהלכים גדולים אבל גם ללברון יש לא פחות רגעים למזכרת. שלמייקל היו סטטיסטיקות מפחידות, אבל קובי בעצם לא כ"כ רחוק ממנו במספרים. אז נכון שזה מבלבל, אבל צריך להסתכל על התמונה המלאה.

כל מי שראה את מייקל משחק, משחקים שלמים, יודע שלהסתכל על מספרים לא מתחיל להתקרב למה שהרגשנו כשראינו אותו על המגרש. סטטיסטיקות אפשר לשפר, ושיאים נועדו להישבר (על אף שהסטטיסטיקות שלו הן לא פחות ממדהימות). אבל ג'ורדן שלט במשחק, שליטה אבסולוטית, כזו שלא ראינו לפני, ובטח שלא מאז. כשראינו את מייקל על המגרש, לא יכולנו שלא לחשוב שהוא עושה בו כרצונו. כשראינו את ה"רוצח הספורטיבי" בפעולה, עושה תמיד את הפעולה הזאת שגורמת ליריב להבין שאין לו ברירה אלא להפסיד. כשבקושי הצליח לעמוד על רגליו עם 39 מעלות חום ואליפות על הכף, והקבוצה ממול לא ידעה אם עדיף מייקל חולה, או שלאור המשחקים ההירואים שלו כבר עדיף שיבוא בריא.
אז נכון, גם ללברון, שנמצא בסביבה זמן קצר יחסית, זכורים רגעים ענקיים. הסלטיקס יספרו לכם על כמה כאלה. גם על שמו של קובי רשומים משחקים שבהם כל מה שזרקו לכיוונו לא הועיל- והוא ניצח כמעט לבדו. אבל אף אחד לא עשה את זה כמו מייקל- באופן קבוע, יומיומי, כמעט "רגיל". אנחנו, שראינו אותו משתלט על המשחק פעם אחר פעם יודעים  He owned the game.

לכל אחד מענקי המשחק יש את הרגע האחד הזה, הרגע שמגדיר אותו. למג'יק זה ההוק שוט שגמר את הסלטיקס, עבור בירד זו החטיפה מאיזייה בסדרת הגמר מול הפיסטונס. הכוכבים של ימינו עדיין מחפשים את הרגעים האלה. אני לא רוצה לחשוב שלברון יסיים את הקריירה כשהרגע שנזכור יותר מהכל יהיה ההוא של "ההחלטה".
ג'ורדן העניק לנו אינספור רגעי אומנות, רגעים מדהימים ועוצרי נשימה. לכל אחד יש את הרגע הג'ורדני שלו. יש את המהלך המדהים מול הלייקרס, עם העברה מיד ליד באוויר. יש את הסל הכ"כ זכור מול קליבלנד כשנגע בתקרת האולם רגע לפני שקבר את הג'אמפר המנצח. יש את ההטבעה על יואינג, יש את המשחק עם החום, יש את הזריקה האחרונה (לפחות של הג'ורדן ה"אמיתי") במשחק האליפות נגד יוטה ויש ויש ויש.
ולכל אחד יש את הרגע האישי שלו עם מייקל. הרגע שלי, הוא התמונה ההיא, בסוף משחק האליפות הרביעית מול הסוניקס. אביו של מייקל  נרצח 3 שנים קודם לכן, והרבה בעקבות זאת הוא פרש לבייסבול. ואז הוא חזר, רק כדי לקחת את האליפות הראשונה מאז הרצח והרביעית במספר, בדיוק, כך רצה הגורל ביום האב. התמונה המדהימה של ג'ורדן שוכב על הרצפה בחדר ההלבשה, מחבק את הכדור, ממרר בבכי ומתבודד עם הזיכרונות, לעולם תחקק בראשי, כזיכרון רגעי, שהוד אלוהיותו, בעצם היה גם קצת אנושי. (מ-8:45 בסרטון המצורף)

אלוהים לבש 9.

אלוהים לבש 9.

מייקל ג'ורדן נחשב לגדול הכדורסלנים בהיסטוריה, אולי אף גדול הספורטאים. הוא עשה את זה עם אישיות כובשת מספרים בלתי נתפסים והישגיים ענקיים, במישור האישי ובעיקר הקבוצתי. אבל מעל הכל, הוא עשה את זה ע"י שליטה מוחלטת במשחק. לאורך זמן. כל הזמן. וכאן בולט ההבדל בין הדור שידע את יוסף לזה שראה אותו רק בקטעים קצרים. מי שלא ראה אותו עושה את זה יכול להתלבט בינו לבין הכוכבים שניסו לחקות אותו כל השנים מאז. אבל למי שראה אותו זה ברור – אין עוד מלבדו.

אם אהבתם, תנו ב-like,  אם ממש אהבתם תנו ב- share. לעמוד הפייסבוק.

פורסם בקטגוריה NBA, מייקל ג'ורדן | עם התגים , , , | 5 תגובות

קובי, נבחרת ישראל וגמר גביע – כמה מחשבות קטנות משבוע עמוס

מה יותר גרוע, שלט שעושה קונוטציות של אירופה בשנות הארבעים או כזה שמרמז על איום ברצח? מה הקשר בין נבחרת ישראל בכדורגל לבין אלופת אירופה היוצאת צ'לסי? ולמה השנה הזאת הולכת ומתבררת כשנת המזל של קובי ברייאנט?
כמה מחשבות שעלו לי בעקבות השבוע העמוס שעבר עלינו.

שלטים רבותי, שלטים

שבוע אחרי שאוהדי בית"ר הראו לנו כמה רעה יכולה להיות כאן תרבות (הספורט?) עם השלט המכוער "בית"ר טהורה לעד", באו אוהדי הפועל תל אביב וניסו להראות להם שגם הם יודעים גועל מהו עם השלט (שהוא חלק משיר שרץ כבר שנים) "אם לא תביאו את הדרבי אתם מתים".

כדורגל ישראלי במיטבו

כדורגל ישראלי במיטבו

אם השלט של אוהדי בית"ר נתקל  בגינוי גורף (וכמובן שאין מוצדק ממנו), השלט של אוהדי הפועל הוזכר בקצרה ברוב אתרי הספורט, אבל אחרי בערך שלוש דקות וחצי הסיפור שכח. מבלי להיכנס להשוואות של מה יותר גרוע (שניהם מכוערים כ"כ לטעמי) – נדמה כאילו כ"כ נח להיכנס בבית"ר כשצריך, אבל קצת פחות כשמדובר בקבוצות אחרות. איפה הדיון התקשורתי ההולם והמאוזן?
ועוד שאלה- אני מת על שירי ספורט שמדרבנים את הקבוצה (לראיה, הפוסט מלפני כמה שבועות), אבל למה, למה לעזאזל זה חייב ללכת למקומות החשוכים האלה?

פורים בפתח: אולי נבחרת ישראל בכדורגל תתחפש לצ'לסי?

נבחרת ישראל ניצחה השבוע את נבחרתה של פינלנד 2:1 במשחק שהתעלה לרמה של ליגה ד' בליגה למקומות עבודה. אייל ברקוביץ', שכזכור סחב את הנבחרת על כתפיו לכמה וכמה מונדיאלים (משהו כמו 0) השווה את הנבחרת להפועל יהוד. שלמה שרף, שכידוע בזמן שאימן את הנבחרת היה קרוב דקות ספורות להעפלה לאליפות אירופה (משהו כמו מליון דקות וכמה נערות ליווי) דאג שידור שלם להסביר לנו שהנבחרת היא בושה.
כבר מעל 40 שנה מוכיחים לנו שנה אחרי שנה שברצלונה או נבחרת ספרד אנחנו כבר לא נהיה. אז אולי עדיף לנסות להבין את המוגבלויות שלנו, לשחק רע, מכוער ולנצח מאשר לשחק פתוח ולהפסיד 5:2?
אינטר של מוריניו הבינו את זה כשהעיפו את ברצלונה הגדולה לפני שלוש שנים. צ'לסי של די מטאו הבינה את זה שנה שעברה וכנגד כל הציפיות ועל אף שללא ספק לא הייתה הקבוצה הטובה ביותר באירופה, הניפה את הגביע היוקרתי בסופו של דבר.
אז אמנם הקוסם לא תומך, ושליימל'ה יודע הרבה יותר טוב, אבל אולי, אחרי שכבר הוכחנו שב-"יפה" זה לא הולך, ניתן צ'אנס ל"מכוער"? הרי יותר גרוע ממצב הנבחרת כיום כבר לא יכול להיות.

יעקב ברייאנט בר המזל

קובי. לא מבסוט העונה, אבל כמה מזל...

קובי. לא מבסוט העונה, אבל כמה מזל…

מכת הפציעות של הלוס אנג'לס לייקרס קיבלה השבוע תוקף מיוחד כשהתברר שפאו גאסול יעדר תקופה ארוכה. הפציעה הזאת מתווספת לפציעות שונות מהן סבלו שחקני הלייקרס במהלך העונה, ביניהן הפציעה הארוכה של סטיב נאש ופציעות חוזרות ונשנות של דוויאט האוורד במשך כל העונה.
זה רק אני, או שהפציעה של גאסול שמה חותם אולי על העונה ה"מזליקית" ביותר שידע קובי ברייאנט מאז הגעתו לליגה? בזכותה, כשיבואו לדרג את רשימת הקבוצות המאכזבות ביותר בכל הזמנים, קיים סיכוי כלשהו שהלייקרס וקובי שהוא הסמל המסחרי שלה, לא יהיו בראש הרשימה, ולו בגלל התירוץ של כמות הפציעות ממנה סבלה הקבוצה במשך כל העונה.
כי בינינו, הרי קיים סיכוי גבוה שגם ללא כל הפציעות, הקבוצה הזאת הייתה רואה את הפלייאוף מהכורסא כמוני.

ועוד משהו בקטנה- השחקן המצטיין בגמר גביע המדינה

דווין סמית'- 13 נק', 4 רב', 4 אס' (וגם שני סלים גדולים בזמן הכסף- צריך להזכיר)- בספק אם היה אפילו המצטיין בתוך מכבי עצמה (שון ג'יימס?)
גל מקל- 28 נק', 3 רב', 4 אס'- מחזיק לבדו את כל הקבוצה במשך משחק שלם.
אז נכון ש-MVP נבחר בדר"כ מהמנצחים- אבל לפעמים אפשר להפעיל גם קצת הגיון, לא?

אם אהבתם, תנו ב-like,  אם ממש אהבתם תנו ב- share. לעמוד הפייסבוק.

פורסם בקטגוריה NBA, ביקורת, נבחרת ישראל, ספורט, קובי ברייאנט, תקשורת ספורט | עם התגים , , , , , | 10 תגובות

עונת המלפפונים 9: בלי ת'חרטויות – פרסמת נסעת!

במקום תיאור אובייקטיבי הרמתם כותרת שערורייתית שמתאימה לצהובון? לא נוראכתבת טור עצבני והטלת רפש במועדון הגדול בארץ ואופן מכירת הכרטיסים בו, שהתברר אח"כ כשטות גמורהאין דבר.
שניים מאתרי הספורט הגדולים בארץ הוכיחו לנו השבוע שלא באמת צריך לדבוק באמינות ומקצועיות כשמסקרים את הספורט בארץ. כמו בפייסבוק, אם לא קיבלתם מספיק לייקים ומה שהעלתם מתברר כנפילה מביכה – אפשר פשוט למחוק ולהעלים ראיות. התנצלות על הטעות? עזבו אתכם משטויות, אף אחד לא ישים לב.

בלאט, תתפטר??

בחמישי שעבר, כמה דקות אחרי סיום משחק ההפסד של מכבי לאולימפיאקוס ביד אליהו יצא אתר One עם הכותרת הבאה, לסיקור המשחק:

One_Headline

מי שנכנס לקרוא את הכתבה וודאי ציפה למצוא שם ניתוח מעמיק של הטעויות שביצע מאמן מכבי תל אביב במהלך המשחק שבעקבותיהם גרם במו ידיו להפסד הקבוצה. אולי אפילו מאמר דעה מנומק של אחד מכותבי האתר המסביר למה לדעתו על דיוויד בלאט לקחת את האחריות למצב הקבוצה. אך אבוי למאוכזבים- לא דעה, לא נימוקים ולא נעליים. למעשה כל מה שניתן היה למצוא בכתבה זהו סיקור "אובייקטיבי" של המשחק.
אתם מבינים את העניין? לא דעת כותב, לא התייחסות למהלכי המאמן – הכותרת הראשית באתר!
אם אתם חושבים שאני שאני מגזים לגמרי בחשיבות העניין, תלכו בעצמכם לאתר ותראו. אה, רגע, אי אפשר. כמה דקות לאחר פרסום הידיעה שונתה הכותרת ל"נפרדה מאירופה: אולימפיאקוס עם 77:78 על מכבי".
אז יכול להיות שאפילו אתר One הגיעה למסקנה שרמת הסיקור יחד עם צבע הקבוצה זה כבר קצת יותר מדי צהוב אפילו לאתר כשלהם? חבל שבתחילת המשחק לא אמרנו "בלי 'תחרטויות".

פלג בחמישי? יום כן יום לא – היום לא

עמיר פלג כותב טורים ל"ידיעות אחרונות" ו-Y- Net כל ראשון וחמישי, ולא סתם טורים. בכתבותיו מקפיד פלג "להיכנס" בכל הבא ליד- מאמנים, עסקנים ולא אחת אף בקולגות שלו. חדי העין שבינינו וודאי שמו לב לרשימה חסרה ברצף הכתבות האחרונות, הכתבה של ה-24.1.13:

לא חסר כאן משהו?

לא חסר כאן משהו?

לכל המודאגים, רציתי להרגיע, פלג לא היה חולה באותו יום חמישי, ה-24.1.13 וחס וחלילה לא לקה במחסום כתיבה שגרם לו להחסיר את הטור. מה שקרה הוא שבטורו בתאריך זה ציין פלג בצורה שקטה נעימה ובלי ניסיון לרמוז שום רמז, כפי שהוא תמיד נוהג, את העובדה שאלכס גלעדי יושב במקום מכובד על הפרקט במשחקי מכבי תל אביב בעוד כוכבי עבר נאלצים לשבת, רחמנא ליצלן, ביציע. על אף הדרך ה"לבבית" בה העביר את האינפורמציה הזאת בטורו, מספר קוראים חסרי דעת הבינו משום מה כי פלג רומז שרק בשל קומבינות יושב גלעדי על הפרקט. רק מאוחר יותר התברר כי גלעדי משלם מחיר מלא על המקומות בהם הוא יושב ואין מדובר במעשה כלשהו של עסקנות וקומבינות.
פלג נאלץ לפרסם הבהרה בטורו ביום חמישי האחרון בו נאמר בזו הלשון "בטור לא נטען שגלעדי מקבל הזמנות, אבל למי שהבין אחרת, זה המקום לעדכן כי אלכס משלם הרבה כסף עבור המקום שלו"
ומה עשו ב-Y-Net? פשוט מחקו את הטור ההוא מארכיון הכתבות. כמה קל, ככה פשוט.
מזל שאת העיתון עצמו אי אפשר למחוק:

"..הדברים מוזרים לא פחות..". אדם משלם על כרטיס ו...הופ. הוא מקבל מקום ישיבה איפה שהוא שילם. באמת נורא מוזר.

"..הדברים מוזרים לא פחות..". אדם משלם על כרטיס ו…הופ. הוא מקבל מקום ישיבה איפה שהוא שילם. באמת נורא מוזר.

אז אני שואל: אם אנחנו הקוראים הטיפשים הבנו בטעות שגלעדי מקבל כרטיסים בקומבינה, מה ש"לא נטען בטור", למה בעצם היה צריך לשחק מחבואים ולהעלים את הכתבה? או במילים אחרות- מי שעושה קריירה על לתפוס פאדיחות – כדאי לו שלא ייצר כאלה בעצמו. לא בושה לטעות. קצת מביך להעלים ראיות.

4

ועוד משהו בקטנה:

בפוסט הקודם קיטרתי על שידורי ה-NBA של ערוץ הספורט כשהוא מפנק אותנו בשידורים של משחקים בינוניים ברמת שידור נמוכה בערוץ הבסיסי בעוד שומר את האיכות לערוצים בתשלום. אז השבוע הערוץ "הראה לי מה זה" והעביר את שני השידורים של יום ראשון בערוץ בתשלום.
דיי, למדתי את הלקח, אני מצטער- יותר לא אתלונן, גם אם תשדרו בערוץ הבסיסי את שידורי ליגת בתי האבות של אזור השרון- אני אשאר אסיר תודה ואתנהג יפה. מבטיח. רק אל תיקחו לנו את הכדורסל.

אם אהבתם, תנו ב-like,  אם ממש אהבתם תנו ב- share. לעמוד הפייסבוק.

פורסם בקטגוריה NBA, אוהדים, ביקורת, דיוויד בלאט, מכבי ת"א, ספורט, תקשורת ספורט | עם התגים , , , , | 3 תגובות

עונת המלפפונים 9: בלי ת'חרטויות – פרסמת נסעת!

 במקום תיאור אובייקטיבי הרמתם כותרת שערורייתית שמתאימה לצהובון? לא נוראכתבת טור עצבני והטלת רפש במועדון הגדול בארץ ואופן מכירת הכרטיסים בו, שהתברר אח"כ כשטות גמורהאין דבר.
שניים מאתרי הספורט הגדולים בארץ הוכיחו לנו השבוע שלא באמת צריך לדבוק באמינות ומקצועיות כשמסקרים את הספורט בארץ. כמו בפייסבוק, אם לא קיבלתם מספיק לייקים ומה שהעלתם מתברר כנפילה מביכה – אפשר פשוט למחוק ולהעלים ראיות. התנצלות על הטעות? עזבו אתכם משטויות, אף אחד לא ישים לב.

בלאט, תתפטר??

בחמישי שעבר, כמה דקות אחרי סיום משחק ההפסד של מכבי לאולימפיאקוס ביד אליהו יצא אתר One עם הכותרת הבאה, לסיקור המשחק:

One_Headline

מי שנכנס לקרוא את הכתבה וודאי ציפה למצוא שם ניתוח מעמיק של הטעויות שביצע מאמן מכבי תל אביב במהלך המשחק שבעקבותיהם גרם במו ידיו להפסד הקבוצה. אולי אפילו מאמר דעה מנומק של אחד מכותבי האתר המסביר למה לדעתו על דיוויד בלאט לקחת את האחריות למצב הקבוצה. אך אבוי למאוכזבים- לא דעה, לא נימוקים ולא נעליים. למעשה כל מה שניתן היה למצוא בכתבה זהו סיקור "אובייקטיבי" של המשחק.
אתם מבינים את העניין? לא דעת כותב, לא התייחסות למהלכי המאמן – הכותרת הראשית באתר!
אם אתם חושבים שאני שאני מגזים לגמרי בחשיבות העניין, תלכו בעצמכם לאתר ותראו. אה, רגע, אי אפשר. כמה דקות לאחר פרסום הידיעה שונתה הכותרת ל"נפרדה מאירופה: אולימפיאקוס עם 77:78 על מכבי".
אז יכול להיות שאפילו אתר One הגיעה למסקנה שרמת הסיקור יחד עם צבע הקבוצה זה כבר קצת יותר מדי צהוב אפילו לאתר כשלהם? חבל שבתחילת המשחק לא אמרנו "בלי 'תחרטויות".

פלג בחמישי? יום כן יום לא – היום לא

עמיר פלג כותב טורים ל"ידיעות אחרונות" ו-Y- Net כל ראשון וחמישי, ולא סתם טורים. בכתבותיו מקפיד פלג "להיכנס" בכל הבא ליד- מאמנים, עסקנים ולא אחת אף בקולגות שלו. חדי העין שבינינו וודאי שמו לב לרשימה חסרה ברצף הכתבות האחרונות, הכתבה של ה-24.1.13:

לא חסר כאן משהו?

לא חסר כאן משהו?

לכל המודאגים, רציתי להרגיע, פלג לא היה חולה באותו יום חמישי, ה-24.1.13 וחס וחלילה לא לקה במחסום כתיבה שגרם לו להחסיר את הטור. מה שקרה הוא שבטורו בתאריך זה ציין פלג בצורה שקטה נעימה ובלי ניסיון לרמוז שום רמז, כפי שהוא תמיד נוהג, את העובדה שאלכס גלעדי יושב במקום מכובד על הפרקט במשחקי מכבי תל אביב בעוד כוכבי עבר נאלצים לשבת, רחמנא ליצלן, ביציע. על אף הדרך ה"לבבית" בה העביר את האינפורמציה הזאת בטורו, מספר קוראים חסרי דעת הבינו משום מה כי פלג רומז שרק בשל קומבינות יושב גלעדי על הפרקט. רק מאוחר יותר התברר כי גלעדי משלם מחיר מלא על המקומות בהם הוא יושב ואין מדובר במעשה כלשהו של עסקנות וקומבינות.
פלג נאלץ לפרסם הבהרה בטורו ביום חמישי האחרון בו נאמר בזו הלשון "בטור לא נטען שגלעדי מקבל הזמנות, אבל למי שהבין אחרת, זה המקום לעדכן כי אלכס משלם הרבה כסף עבור המקום שלו"
ומה עשו ב-Y-Net? פשוט מחקו את הטור ההוא מארכיון הכתבות. כמה קל, ככה פשוט.
מזל שאת העיתון עצמו אי אפשר למחוק:

"..הדברים מוזרים לא פחות..". אדם משלם על כרטיס ו...הופ. הוא מקבל מקום ישיבה איפה שהוא שילם. באמת נורא מוזר.

"..הדברים מוזרים לא פחות..". אדם משלם על כרטיס ו…הופ. הוא מקבל מקום ישיבה איפה שהוא שילם. באמת נורא מוזר.

אז אני שואל: אם אנחנו הקוראים הטיפשים הבנו בטעות שגלעדי מקבל כרטיסים בקומבינה, מה ש"לא נטען בטור", למה בעצם היה צריך לשחק מחבואים ולהעלים את הכתבה? או במילים אחרות- מי שעושה קריירה על לתפוס פאדיחות – כדאי לו שלא ייצר כאלה בעצמו. לא בושה לטעות. קצת מביך להעלים ראיות.

ועוד משהו בקטנה:

בפוסט הקודם קיטרתי על שידורי ה-NBA של ערוץ הספורט כשהוא מפנק אותנו בשידורים של משחקים בינוניים ברמת שידור נמוכה בערוץ הבסיסי בעוד שומר את האיכות לערוצים בתשלום. אז השבוע הערוץ "הראה לי מה זה" והעביר את שני השידורים של יום ראשון בערוץ בתשלום.
דיי, למדתי את הלקח, אני מצטער- יותר לא אתלונן, גם אם תשדרו בערוץ הבסיסי את שידורי ליגת בתי האבות של אזור השרון- אני אשאר אסיר תודה ואתנהג יפה. מבטיח. רק אל תיקחו לנו את הכדורסל.

אם אהבתם, תנו ב-like,  אם ממש אהבתם תנו ב- share. לעמוד הפייסבוק.

פורסם בקטגוריה אוהדים, ביקורת, דיוויד בלאט, מכבי ת"א, ספורט, תקשורת ספורט | עם התגים , , , , | 8 תגובות

עונת המלפפונים 8: הכל בגלל בלאט! וואלה??

מכבי ת"א כדורסל כנראה לא תגיע השנה אפילו לשלב הטופ 16. תקציב בינוני, שחקנים שלא מספקים את הסחורה ושערוריות שסבבו את הקבוצה כנראה בכלל לא קשורים לחוסר ההצלחה הזה. כך לפחות נראה מהסיקור של אתר "וואלה", שמצא את האשם הבלעדי – הכל בגלל דיוויד בלאט!

בלאט. האשם הבלעדי?

בלאט. האשם הבלעדי?

אם תשאלו את דיוויד בלאט, קרוב לוודאי שאפילו הוא יודה בפה מלא שמכבי ת"א שלו נמצאת באחת מהעונות האירופאיות החלשות שלה בשנים האחרונות. בלאט, מאמן שלא בורח מאחריות אישית, יודע שהוא נכשל בבחירת השחקנים השנה, ביצירת היררכיה ברורה, מציאת מנהיג ומיקסום הפוטנציאל האישי והקבוצתי של שחקניו.
עם כל זאת,לא צריך להתאמץ מדי כדי למצוא גורמים נוספים לחוסר ההצלחה היחסי: שחקן שבמקום להמשיך את עונת הפריצה שלו מתקשה לשמור על יציבות (אוחיון), זר בעל קבלות מוכחות באירופה שלא הצליח להתאקלם בקצב הרצוי ביד אליהו (ניק קיינר מדלי), שלא לדבר על שחקנים שנתפסו בקלקלתם וסחבו את הקבוצה לשערוריות מתוקשרות.
בנוסף, התקציב של מכבי כבר מזמן לא מהגדולים ביבשת ושחקנים שמצליחים כאן עונה אחת בורחים לכסף הגדול. קשה לצפות ממאמן, מוכשר ככל שיהיה, להצליח בכל שנה ושנה למצוא את השחקנים הזולים והטובים ולהרכיב מחדש תוך כמה חודשים פאזל מושלם. בשנים האחרונות בלאט הוכיח לא אחת כי הוא יודע לעשות זאת טוב לפחות כמו המאמנים הגדולים ביבשת. השנה זה לא הצליח.

את אתר "וואלה", כל זה לא ממש מעניין. נראה שהאתר שמסקר את מכבי צמוד צמוד הן ביורוליג והן בליגה מכיר רק סיבה אחת לכשלונות של מכבי השנה. אם בוחנים את 10 הכותרות העוסקות במכבי בשבועות האחרונים, ב-6 (!) מתוכן מודגש שמו של בלאט, ולא לחיוב:
-"הכישלון הכי גדול של דייויד בלאט". אתר וואלה ספורט, יום ראשון, 6 בינואר.
-"בין גרשון לשרף:…כמו שני המאמנים האגדיים, גם בלאט מסוגל להפסיד שחקנים בגלל עקשנות לא מובנת". אתר וואלה ספורט, יום שישי 11 בינואר.
-"הניצחון של מכבי ת"א על פנרבחצ'ה/אולקר הוכיח שדיוויד בלאט היה חייב להשתמש במורן רוט מזמן". אתר וואלה ספורט, יום שישי 11 בינואר.
-"קפא על השמרים…במקום להגיב לריצה של חימקי, דיוויד בלאט ביכה את מר גורלו ופשוט לא הצליח לתפקד" אתר וואלה ספורט, יום שישי 18 בינואר.
-"תסכול במכבי תל אביב: "לא תמיד מבינים את בלאט" . אתר וואלה ספורט, יום שבת 19 בינואר.
"בלאט, תלמד משהו מפיני: שי האוזמן על הרוטציה של מכבי ת"א". אתר וואלה ספורט, יום שלישי 22 בינואר.

דייוויד בלאט הוא מאמן כדורסל עם קבלות, הרבה קבלות. אליפות אירופה סנסציונית ומדליה אולימפית עם נבחרת רוסיה בנוסף להגעה לפיינל פור עם קבוצות יחסית נחותות על הנייר הן רק חלק מהדוגמאות.
האמת, אני לא מבין גדול בפוליטיקה. האם מדובר בסתם מקריות? האם באמת חושבים ב"וואלה" שבלאט מאמן כ"כ חלש? או שאולי באתר היו מעדיפים לראות מאמן אחר במכבי?
וואלה, שווה בדיקה!

4

ועוד משהו בקטנה:
ביום שני ערוץ הספורט פינק אותנו בשני שידורים ישירים מה-NBA.
אך ראו זה פלא, השידור הראשון, של המשחק ה(לכאורה) פחות מעניין שודר בערוץ 5 במסגרת הערוצים הבסיסיים מלווה בשדרן יחיד מהדרג המשני של הערוץ וללא פרשן. לעומת זאת, המשחק המעניין, הדרבי של ניו יורק הועבר בערוץ 5 פלוס לייב, המצריך תשלום נוסף ולווה בצוות המרכזי של הערוץ, שדרן + פרשן.
ועל זה נאמר, עולם כמנהגו נוהג, אין קץ לזלזול, או ברוח היום הזה- "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם…"

 לתגובות- גם בעמוד הפייסבוק של הבלוג

פורסם בקטגוריה NBA, אוהדים, ביקורת, דיוויד בלאט, מכבי ת"א, ספורט, תקשורת ספורט | עם התגים , , , , | 11 תגובות

עונת המלפפונים 7: במה אשם עופר שלח?

בעקבות הכתבה "ואולי הוא תמיד היה פוליטיקאי?" העוסקת בעופר שלח, ופורסמה באתר וואלה ספורט ע"י פז חסדאי.

השבוע נפרד ערוץ הספורט מעופר שלח, איש הכדורסל הנצחי של הערוץ שעובר לנסות את מזלו בפוליטיקה. במשך שנים אפשר לנו שלח ליהנות מפרשן רהוט ומעניין שלא יוצר אנטגוניזם בכל פעם שהוא פותח את הפה. כעת הוא נותן לנו תקווה שאם אנשים אינטליגנטים ואכפתיים הולכים לנסות לשנות משהו בפוליטיקה, אולי עוד יש לנו תקווה כלשהי. אז במה הוא בעצם אשם? 

שלח. במה הוא אשם?

שלח. במה הוא אשם?

במרכז הכתבה מוצג הטיעון שאם עופר שלח הצליח להציג במשך שנים את הענף הכושל שנקרא כדורסל בצורה מעניינת ואטרקטיבית כנראה הוא פוליטיקאי מהזן שיש לנו כבר מספיק ואין צורך בנוסף שכמותו. כזה שהוא "להטוטן של מילים" ומומחה במצגי שווא, ולא מהסוג שבאמת יכול להוביל לשינוי ושיפור.
הוויכוח האולטימטיבי בין אוהדי הספורט השונים איזה ענף מצליח יותר בישראל, הכדורסל או הכדורגל אף פעם לא שכך. המצדדים בכדורגל נוהגים לציין את הפופולריות האדירה של הענף בארץ וכן את היות הנבחרת הלאומית אלופת העולם במשחקי אימון, לפחות עד לא מזמן. לעומתם תומכי הכדורסל נוהגים להעלות טיעונים שוליים כמו הישגי הקבוצות. נבחרת לאומית שמופיעה באופן קבוע באליפות אירופה ואף זכתה, אמנם מזמן,  במקום השני באליפות אירופה היא דוגמה להישגים כאלו. גם קבוצות, הן גברים (מכבי תל אביב, הפועל ירושלים) והן נשים (רמת השרון) שזכו באליפויות בליגות האירופאיות הן דוגמאות להישגים כאלו. אך הוויכוח הזה הוא לא העניין המרכזי כאן. באמצעות אמירות כמו "לפעמים שוכחים שהאלופה ידועה מראש" והשמצות של אולמות כדורסל היסטוריים  (אולם הפחים) מוצג הענף ככזה שללא שגריריו הפרשנים, ושלח בראשם, בעצם לא היה כאן כלום. העובדה שבחמש השנים האחרונות היו כאן 3 אלופות שונות לא מבלבלת את הכותב. אם הייתם נותנים לאוהדי הפועל (אוסישקין) ת"א את הסיכוי לשמר את אולמם הנצחי לא היה מאושר מהם, אז גם לגבי הוצאת דיבתם של אולמות היסטוריים הייתי קצת נזהר.
עוד מואשם שלח ב"…הימנעות מודעת מהתמודדות עם המציאות, אולי גם מתוך פחד להתעמת עם האנשים החזקים…". אז נכון, שמו של שלח לא נקשר בשערוריות והוצאת רפש כמו פרשנים בענפים אחרים ( כדוגמת ההוא עם הכדור והרשת, לא כדורעף…) אבל הרשו לי רק לצטט את דבריו של שלח מסיכום עונת 2011: "
התקווה התמימה שלנו לערב אחד של אחיזת עיניים, שיכסה במעטה נעים, מזויף ככל שיהיה, את עונת הכדורסל המדכדכת הזו, התנפצה ברוח הרעה שנשבה ביציעים ועל המגרש. הפיינל-פור של אבנר קופל היה מראה מדויקת של הכדורסל הישראלי היום".
האם זה נשמע לכם ניסיון להתחמק מהמציאות הכואבת? לי זה ממש לא נשמע כך.

אז במה בעצם מואשם שלח? האם בעובדה שלא גרם לנו לרצות לשים את הטלויזיה על "mute" בכל פעם ששמענו פרשנות, כמו רוב הפרשנים האחרים, וממש ליהנות משידורי הכדורסל? או אולי בכך שבחר לצאת מה"comfort zone" ולנסות לעזור לנו להפסיק להיגעל מהפוליטיקה בארץ? אני לא ממש הבנתי. ואתם?

על השמצת הענף עליו הוא יושב ובעיקר הניסיון לערער את החיבה לאיש ספורט שעשה לנו קצת טוב, רק כי הנטיות הפוליטיות שלו לא מוצאות חן בעיניך, מר פז חסדאי, קבל 5 מלפפונים.

5

 לתגובות- גם בעמוד הפייסבוק של הבלוג.

פורסם בקטגוריה אוהדים, ביקורת, ספורט, עופר שלח, תקשורת ספורט | עם התגים , , , | תגובה אחת

עונת המלפפונים 6: ערוץ הספורט צריך לפטר מיד את פרימו

בעקבות הכתבה: "לא שווה אוסקר: מכבי ת"א צריכה לפטר מיד את גארסיה"
שנכתבה ע"י משה פרימו, ופורסמה באתר ערוץ הספורט.

כשקבוצה נמצאת במאבק צמוד על האליפות בתום המחצית הראשונה של העונה- אחרי 8 שנים עקרות, הייתם מצפים שמאמנה החדש יזכה לקצת פירגון. כשפרשן ראשי באתר ספורט גדול קורא לפיטוריו המידיים של המאמן הייתם מצפים למצוא נימוקים חסרי תקדים, סיבות דרמטיות. כשאתם נתקלים בטיעונים חסרי בסיס, שלא לומר מגוחכים, לא הייתם מצפים שהפרשן ילך הבייתה?
אז מה גורם לפרשן ותיק כמו משה פרימו להרשות לעצמו להתבטא כך, וגרוע מזה, מהן הסיבות שאתר כמו ערוץ הספורט נותן לכך במה?

אוסקר או פרימו. מי צריך ללכת הבייתה?

אוסקר או פרימו. מי צריך ללכת הבייתה?

נתחיל במספר עובדות: מכבי ת"א כדורגל לא נמצאת בעונה הטובה בתולדותיה, היא מאכזבת בחלק מהמשחקים ולא מציגה לרוב כדורגל אטרקטיבי- למאמנה החדש אוסקר גרסיה, יש חלק לא מבוטל בכך. עם זאת, מכבי ת"א נמצאת בתום מחצית העונה במקום השני בטבלה, נקודה אחת אחרי המובילה. היא נחשבת לאחת המועמדות המרכזיות לזכייה באליפות, אחרי 8 שנים בהן לא זכתה באף תואר ולרוב גם לא היוותה גורם בצמרת- למאמנה יש חלק מרכזי גם בכך.

בכל זאת- קורא משה פרימו לפיטוריו המידיים של המאמן. וכל זאת על שום מה?
מתחיל פרימו ותוהה: אם נמני ואיווניר כן (פוטרו), אז למה אוסקר לא? אז בואו נבחן את העובדות לרגע: כשאבי נימני פוטר ממכבי ת"א הקבוצה הייתה במקום השלישי, מרוחקת 8 נקודות מהמקום הראשון. מוטי איווניר פוטר מהקבוצה לאחר תקופה של ניצחון בודד מ-13 משחקים, כשהקבוצה במקום התשיעי בטבלה. האם אתם מוצאים את ההבדלים? ואתה מר פרימו?
ממשיך פרימו וטוען שהמאמן נכשל במקום בו אמור היה לבלוט יתרונו היחסי על שאר המאמנים בארץ-בחירת הזרים: "…שחקנים שהובאו למכבי ברעש וצילצולים, כאלה שסוחבים עמם רזומה בליגות הכי נחשבות באירופה, מתגלים כשחקנים חלשים שלא מספקים את הסחורה…". אז אם אפילו פרימו מסכים שהשחקנים שהובאו ע"י המאמן הם בעלי קבלות מהעבר, במה בעצם מואשם המאמן? האם העובדה ששחקן היה טוב בעבר אך מפגין העונה יכולת חלשה מצביעה על כשלון בהבאתו? או שמא מואשם המאמן בכושרו הלקוי בניבוי העתיד בזמן רכישת הזרים?
ואז מגיע הכסת"ח הגדול מכולם: "…בליגה כל כך חלשה כמו שלנו, ובהיעדר קבוצות חזקות, מאוד יתכן שלמרות הכל מכבי תצליח לזכות באליפות השנה…", טוען פרימו. אתם מבינים, הפרשן הדגול חושש להתפס בקלקלתו בסוף העונה במקרה שהמאמן המושמץ עוד יוביל את מכבי לאליפות, תרחיש שכאמור בהחלט אפשרי.
אז אני שואל אותך מר פרימו: האם אתה באמת חושב שקבוצה כמו מכבי ת"א, בעליה ואוהדיה, שלא ראו תואר כבר 8 שנים, לא יברכו ויהללו מאמן שיביא תואר לארץ המובטחת, גם אם היה עולה במערך של 10 מגנים? באמת?? באמת???
לא. אני חושב שאפילו מר פרימו יתקשה להאמין לעצמו כשיקרא שוב את הטור שכתב.

אז אם נניח לרגע (רק לרגע) את הציניות בצד, השאלה שבאמת מטרידה אותי היא האם קיימים גורמים אחרים לכך שפרשן בעל מוניטין כותב טור מופרך שכזה, ולכך שאתר ספורט מכובד תומך בו ומפרסם אותו?
למוצא התשובות הישר מובטחת (כנראה) עוגמת נפש.

6

אז כמה מלפפונים היה מקבל מכם מר משה פרימו?

לתגובות- גם בעמוד הפייסבוק של הבלוג.

פורסם בקטגוריה אוהדים, אוסקר גרסיה, ביקורת, מכבי ת"א, ספורט, פרימו, תקשורת ספורט | עם התגים , , , , | 5 תגובות

עונת המלפפונים 5: שני צדדים לכל מטבע – גם לפניני

הדרבי ואירועי גיא פניני הוציאו את כ-ו-ל-ם מהחורים. יש מעט מאד מקרים בזמננו אנו בהם הכל ברור- שחור או לבן, צודק וטועה, טוב ורע. אם נסתמך על סיקור התקשורת, נראה כאילו מקרה פניני והשבוע האחרון הוא אחד מהם. או אולי לא?
ככלב השמירה של הדמוקרטיה, אחד התפקידים החשובים של התקשורת הוא לתת סיקור הוגן ואובייקטיבי לכל הצדדים. נדמה כאילו בשבוע האחרון התפקיד הזה הופקר.

פניני

גיא פניני

צד אחד: גיא פניני עבר כל גבול. אחרי שהצלחנו להבליג על העימותים עם ספסל בני השרון ומאמנה אפי בירנבוים, אחרי שהעלמנו עין על דחיפות עם שחקן מכבי חיפה ועימותים עם מאמנים כמו דן שמיר ואיפקוביץ, אחרי שאפילו הצלחנו להתקדם מהעבירה המכוערת על ליאור אליהו- הוא חזר אלינו בהפוכה. דווקא בשבוע בו נאמר כ"כ הרבה על חילול זכר השואה ונעשה מעל ומעבר כדי להילחם בתופעה הוא הרים ראשו שוב והראה לנו כמה מכוער יכול להיות פה. איך אמר בלאט, מקומם של החיות בג'ונגל?

צד שני: תשאלו כל אדם הקשור לכדורסל הישראלי מה הדבר הראשון שעולה לראשו כשהוא שומע את השם "גיא פניני" והוא יענה כנראה משהו כמו "פרובוקטור גדול". הוא האיש שיוציא את היריב משווי משקלו. הוא האיש שתרצה שיהיה איתך ולא נגדך. עוד ב-2007 כשהיה בנבחרת, צביקה שרף השתמש בו, תוך הוראות ספציפיות: "צביקה בא ואמר לי לשמור את מילאן גורוביץ', להוציא אותו מהמשחק ולשגע אותו בכל דרך"
הוא לא באמת רוצה שיהיה לך סרטן, הוא לא באמת חושב שאתה נאצי. בענף בו יש כ"כ הרבה זרים וכ"כ מעט מקום לישראלים, פניני בסה"כ מנסה לנצל את היתרונות שלו על פני יריביו. הוא לא לקח בחשבון שמה שאמר באוזנו של שחקן כדורסל כדי להוציאו משלוותו יתועד ויופץ לעיני כל ויפגע בציבור שלם. זהו כל חטאו.
לקרוא את הכתבה שנכתבה עליו בתקופה ההיא בפרספקטיבה עכשווית, זה פשוט מאלף.

מכבי תל אביב

צד אחד: מכבי תל אביב לקחה צעד משמעותי קדימה את המלחמה באלימות ביציעים. היא הצליחה להעלות למודעות כל המדינה את שירי השואה הברבריים שמשמיעים אוהדי הפועל תל אביב על בסיס קבוע במשחקי הקבוצה. מישהו היה צריך לעשות את זה. קצת חבל שמכבי היא זו שנאלצה לעמוד בקו האש, להיות חשודה באינטרסים (בכל זאת, מדובר ביריבה השנואה) ולא גוף ניטראלי שמנהל את הליגה (איפה היית גברת לבנת עד היום?). ואז בא פניני והרס הכל. אבל מכבי הראתה ש"נראה דורש נאה מקיים" והטילה על פניני עונש חסר תקדים בחומרתו. כראוי. לא מגיע "כל הכבוד"?

צד שני: גיא פניני לא התחיל לקלל שחקנים ביום ראשון בדרבי. אני לא יודע אם תמיד השתמש במילים קשות כמו נאצי כי לשמחתי (או בעצם לצערי) אני לא נמצא איתו על הפרקט. בכל מקרה, אני לא משוכנע שהוא הכין את זה במיוחד לכבוד הדרבי. מכבי תל אביב הכירה את התנהלותו של פניני גם כשהחתימה אותו. גם כשמינתה אותו להיות הקפטן שלה. אנשיה, נמצאים על הפרקט כל משחק ושומעים היטב (בליגה של 12 צופים למשחק) את הנעשה שם. כנראה שכל הזמן הזה, כשזה לא היה מצולם וחשוף, ועזר לנצח משחקי כדורסל זה לא הצריך "הרחקה עד הודעה חדשה", קנס ונישול מסרט הקפטן. מישהו אמר צביעות?

התקשורת

צד אחד: העלאת המודעות לאלימות בספורט היא נושא שאי אפשר להגזים בחשיבותו. התקשורת היא חלק קריטי בהצלחת הנושא ונדמה שבתקופה האחרונה נעשה מאמץ אמיתי לקדם את הנושא. גם דוגמא אישית חשובה במקרים האלו. ערוץ הספורט הראה דוגמא כזאת כשהשעה (או פיטר- לא ממש ברור) את הטאלנט הגדול שלו רון קופמן אחרי שהשתלח בשידור, ולא בפעם הראשונה בקולגה.

צד שני: כ"כ קל לרכוב על גבו של אדם שסרח ולהוציא לו את המיץ. גם כשהדבר מוצדק, כדאי מאוד לעצור לרגע, ולפני שנותנים לעט חופש- להסתכל קצת על עצמנו.
האם ניב רסקין עשה זאת כשפתח את הדרבי באומרו :" אחרי שכ"כ הרבה דובר ואחרי שהאוירה חוממה" רמז להגזמה של מכבי במלחמה נגד קריאות אוהדי הפועל?
האם צביקה שרף, אותו מאמן בדיוק שהעלה את פניני במדי נבחרת ישראל על מנת "לשגע את גורוביץ, ולהוציא אותו מהמשחק בכל דרך" (כמצוטט בכתבה למעלה), האם הוא טרח להסתכל על עצמו, לפני שכתב את הטור "פניני הכתים את הדרבי. שיפסיק עם הטראש טוק ויתרכז בכדורסל"?
צביעות, כבר אמרנו?

לפעמים קל מאד לקחת צד באירוע. אסור לשכוח שחלק מתפקיד התקשורת הוא גם להציג את כל האספקטים של המקרה- לתאר את המציאות ולא להכתיב לקהל מה הוא אמור להרגיש ולחשוב.

אז באיזה צד אתם?

ועוד משהו קטן בלי צדדים אם יורשה לי (ויורשה כי זה הבלוג שלי 🙂 )-
כ"כ הרבה נכתב וטוקבק השבוע על הנושא הזה, כ"כ הרבה תגובות בנוסח "איפה הייתה התקשורת השמאלנית כשאוהדי הפועל שרו שואה למכבי..", "איפה אתם הצדקנים כשקהל מכבי שר לטועמה מחבל", "הנה אחרי שבכיתם כל השבוע על הקהל של הפועל בא שחקן וקפטן ומתנהג כך…"
דיי. חלאס. זה שמישהו מתנהג בפושעות לא מצדיק לגמול לו במשהו נורא עוד יותר. כל התופעה הזאת מגעילה. חייבים לעצור אותה. זה לא משנה מי התחיל ולמה.
אוי, כמה אני מתגעגע לימים ששרנו סתם "שלום לך הפועל" ושמענו בחזרה סתם "מכבי זונה"?

לתגובות- גם בעמוד הפייסבוק של הבלוג

 

 

פורסם בקטגוריה אוהדים, ביקורת, ספורט, פניני, תקשורת ספורט | עם התגים , , , , | 8 תגובות

Making a point

When Greg Anthony and Isaiah Thomas were asked to rank their top 5 point guards of the 2015 season so far, they put together two very distinct lists that included a combined 9 players. However, one name that was nowhere to be found on these lists was Damian Lillard. Portland’s all-star guard’s reaction came soon enough:

Lillard

Lillard

Lillard is scoring 21.4 points per game (13th in the league), with over 46% FG percentage and just under 40% for three, 6.2 APG (15th in the league), 5 RPG (5th out of all point guards) and he is leading his team to the second spot in the extremely competitive western conference, boasting a 22-6 record.

 To add to all that, what might set Lillard  apart more than anything else is his unbelievable ability to deliver in the clutch. Just a few days ago he led Portland to a triple OT victory over the Spurs with 43 points, including dominating the extra periods with 16 points. That was just one of many memorable Lillard clutch performances. The most memorable to date being his series-clinching 3 point dagger against Houston in the first round of the 2014 playoffs.
In his three NBA seasons, Lillard has already hit 11 shots that have given the Blazers the lead in the last 15 seconds of the fourth quarter.

 So how can a guy like Lillard, with these numbers and this unique ability to step up when it matters, not be mentioned as one of the top 9 point guards in the league?

 For starters, maybe it’s because we are in a period blessed with an unbelievable supply of prodigious point guards. Looking at the table below, is there even one guy who isn’t worthy of being mentioned amongst the leagues’ elite point guards?

Stats

On the flip side, after Curry and Westbrook who are putting up phenomenal numbers above the rest, Lillard is absolutely “there”.  Of the remaining point guards he is 1st in PPG, 1st in RPG, 2nd in EFG%, 3rd in PER, 4th in APG and his tam has the best record (tied with two others on the list).

So what is it that leaves Lillard out of Thomas’ and Anthony’s list?

In my opinion, one reason is that the Blazers have traditionally been a team that looks promising in the regular season and then mombs out in the playoffs. Other similar teams include the Warriors, Rockets, Hawks and Rapotors. Just last year the Blazers had a very good regular season but then barely beat the Rockets and surrendered pretty helplessly to the Spurs 1-4.

Together with teammate LaMarcus Aldridge, an aspiring MVP candidate, Lillard will have to conserve some energy so the Blazers can show up for the playoffs. As long as they continue being just a good regular season team, Lillard’s and Aldridge’s name will continue to be easier to pass up in these kinds of player rankings.

Lillard is no stranger to the feeling of being “overlooked”, and throughout his career this might have even contributed to his drive to prove himself. Lillard got to the NBA from little-known Webber State and was selected only 6th in the 2012 NBA draft before winning the 2013 Rookie of the Year award. Last summer he was waived in the last minute from the Team USA squad in favor of Derrick Rose, for reasons that were not necessarily entirely professional (was Rose really in better shape the Lillard then?), and so Lillard has come out strong this season to lead his team to battle at the top of Western conference. Judging by his response to Thomas’ and Anthony’s point guard rankings, there might have been some more fuel added to his drive to lead his team deep to a successful regular season and playoff run this season, that could get him into the elite lists.

Is this enough to turn the Blazers into bonafide contenders? In a league with so many elite point guards in the conference (and now welcoming Rajon Rondo too), if Lillard succeeds then he will really deserve a more honorable mention.

פורסם בקטגוריה Lillard, NBA, Point Guards | כתיבת תגובה

A Thunder day- Cover Story

The legend. He also had a place in the story.

The legend. He also had a place in the story.

This is a multi-staged riddle.

Riddle 1: If you found this story entertaining, then you’ve already figured out the cover story. So what is it?

The next riddles are at the bottom. Start with reading the story.

Enjoy!

A Thunder day

First thing I did this morning when realizing I don’t have my vacation ticket, was call the Air Canada agency to yell at them. The lady on the other side of the line yelled back at me ”first of all, you lower your tone, don’t talk down to me as if you’re the admiral of the US Navy!”

So I yelled back at her: ”Who is the Custodian here? Do you know who I am? I am Mr. Zoe, you can look me up on your list, that’s Big Z, Big O,and Big E.”

Silence fell for a few seconds and then I heard: ”Sir Charles, we are sending you a special Cadillac that will take you directly to your jet.”

Stat, a car was racing down the street and almost ran over my fence. I shouted at the driver: ”yo, careful on the plastic, man!”. I got in the car and we were on our way.

To tell you the truth, I am never nervous on flights but this time I knew I was not going to have my lucky dice with me so I took a big shot of whiskey before boarding the plane. It worked like magic, and I immediately fell asleep.

When I arrived in London, I went out of the airport, and the first thing I saw in front of me was a big hand, covered by a black mamba tattoo holding a pistol aimed at my forehead!

”Are you the mister who came to the airport with that big diesel car?”, the man asked.

I tried to hold my voice before responding to this agent Zero and tried to figure out what would an iceman do in this situation.

I don’t know where I found the courage, but I answered him: “Hey, I may not be the Reign man but I’m the chief around here, I’ll give you a penny and you’ll leave me alone, otherwise, you can consider yourself as RIP!”-

Unbelievably, this was the answer he looked for, and he disappeared. This whole scenario made me feel great about myself- like Popeye after eating spinach.

This morning was making me hungry so I headed to the K-Mart to get some food and bought some Popcorn for The Microwave.

From there I decided to go and visit the Big Ben, that from some reason always reminds me of the Great Wall of China.

On my way there a stunning sight amazed me: A mighty mouse chasing 2 dogs, one was a mad dog and the other one was a very big dog. I ran after them and without noticing, found myself in the middle of a boxing stadium.

In the middle of the ring Superman was kicking X-man’s ass, who was crying like a big baby. All of a sudden a weird birdman flew into the ring, threw a ball of KryptoNate and the fight was unbelievably over!

I knew nobody would believe me, and so all this time I tried taking pictures as proof. First I couldn’t click my tiny camera, so I removed the glove from my hand and took several pictures only to realize I forgot to activate the flash.

Amazed, I left the place, and decided to watch a movie. I was a bit disappointed to find that the only movie on that night was The Matrix. I decided to skip it and headed to a fancy restaurant.

I ordered the steak with a spud and white chocolate apple pie for dessert. It was a-maz-ing! until I found the worm in it. I thought to myself ”I’m not going to pay for that, They are going to take care of my 100 Dollar Bill“ and so I started to vomit.

The restaurant supervisor got scared and I heard him ask ”where is the Doctor? just make him stop.“

“I’m coming from Uncle Sam, I am not used to this British food!”, I tried to explain to him and ran from there with a red face, feeling I have to get some air!

What a day!!

Just before I started crossing the street a Big Smooth trailer was heading in my direction.

Then I heard a loud noise and… I open my eyes from the noise of the mailman out of my window holding the big ticket. I have been waiting for so long to have – The ticket to my vacation.

Then I realized the dream I just had, and thought to myself:

“God, If I would just listen more to my Zen Master, maybe my dreams would be a bit more relaxing”.

The End

Riddle 2: How many NBA nicknames did you find without looking anything up and/or asking for help?

Riddle 3: OK, so now look up anything and let me know how many nicknames you’ve found.

Riddle 4: Who is the only guy to be referenced twice with two different nicknames?

פורסם בקטגוריה NBA | עם התגים , | כתיבת תגובה